שפות זמינות
"חשבתי על ילדותי" היא האופן שבו המבצע הסינגפורי צ'יאנג נג פותח את Legendary, מופע העוסק ברעיון של ילדות, ובפרט בילדות אסייתית קווירית. הנושא הכולל הזה עוסק הן במסרים שאנו לומדים בילדות והן במה שאנו מעבירים לילדינו העתידיים (וכיצד אנו מחליטים להביא ילד לעולם מלכתחילה).
נג, שמשתמש בכינויי גוף הם/הן, הוא כותב שירים לתיאטרון מוזיקלי – וכוכב נעורים לשעבר במנדופופ – אך זה פחות מופע מוזיקלי ויותר חוויה קהילתית. בהשראת המיתוסים הסיניים שלימדה אותו דודתו האהובה בילדותו, נג מוביל אותנו דרך ילדותו בסינגפור וההגירה לארה"ב בסדרת שירי קריאה ותגובה משתתפים. המוזיקה היא שילוב מעניין בין תיאטרון מוזיקלי מערבי למוזיקה עממית סינית, וההרמוניות שמפיק הקהל מורכבות במפתיע.
השילוב של מיתולוגיה בנקודות העלילה הרחבות של חיי נג יכול להרגיש מלאכותי – שיר בסגנון ג'אז על מין בזום קשור יותר לצחוק על האבסורד של תקופת המגפה משהוא קשור למיתוס הכוכבים שנג מנסה לחבר אליו. אבל ברגעים הטובים ביותר, Legendary מושך אותנו אל הרעיון שסיפורי חיינו הם חלק ממשהו גדול יותר, שהחל עם אבותינו, והגיע לשיאו ברעיון שהאלים והאלות, עם הצורות האינסופיות שלהם, הם במהותם קוויריים וטרנס.
מה שנג עושה כאן הוא ביסוס מיתולוגיה אישית משלו, אפילו כשהוא מוכן לחלוטין להעביר את הרעיון המוגזם הזה בסאטירה עם גבה מורמת (יש כאן מקום להומור יותר ממה שציפינו, ונג בעל חוש הומור קומי חם ומהוקצע). מותה של דודתו של נג מהווה רגע ערער במסע הגיבור שלו, ומהווה הכרעה שמובילה אותו לתחושת זהות בוגרת יותר.
אך זה לא רק סיפורו של נג – רגע לפני שנכנסים לאולם, כל חברי הקהל מוזמנים לכתוב מסר או לילדיהם, אמיתיים או פוטנציאליים, או לילד הפנימי שלהם. במסגרת ויזואלית מרהיבה, המסרים שלנו מתמוססים בתמיסה מימית וחוזרים למקורות העתיקים שלהם. יש גם קטע שבו נג מזמין חבר קהל לעלות לבמה ולהפוך לגיבור שיר בהובלת הקהל המעניק תחושת חיים מחזקת, אם כי חלק זה חסר מבנה וחוזר בעיקר על נושאים שכבר הובאו בנרטיב האישי של נג.
Legendary מצטייר אולי כאחד המופעים עם ההילה האוניברסלית ביותר בפסטיבל פרינג' הזה. מי שיש להם ילדים ומי שאין, מכל זהות אתנית או מסורת תרבותית, בכל מערכת יחסים עם קוויריות – יוכלו למצוא משהו להתחבר אליו בחזון של נג לגבי מיתוסים בתור בדיוק מה שאנחנו, והדורות הבאים אחרינו, יוצרים מהם.
Legendary מוקרן בפריזיאן באנדרבלי, בריסטו סקוור עד 31 באוגוסט
צילום: קווין אוסאליבן
