ראיון: דיוויד ריקרדו פירס, נאנה אגיי-אמפדו ותומאס אלדרידג' על 10 שנים של הארי פוטר והילד המקולל

עם חגיגות העשור של הארי פוטר והילד המקולל בווסט אנד השבוע, BroadwayWorld נפגש עם שלושה מהשחקנים הראשיים לחגוג את התקופה והקסם. הקסם שהקסים את הקהלים לראשונה ב-2016 לא מראה סימני דעיכה.

לגבי דיוויד ריקרדו פירס, תומאס אלדרידג' ונאנה אגיי אמפדו, הממלאים את תפקידיהם של הארי פוטר, רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר, הצלחת ההפקה העמוקה אינה רק במופעי התיאטרון המדהימים, אלא בלב הרגשי שלה. לקראת השנה העגולה, השלושה שוחחו על החייאת הדמויות האהובות עשרים שנה לאחר העלילה המקורית, האתגרים שבהצגת הורות, חברות ומשפחה, ומדוע תיאטרון חי ממשיך להציע חוויה בלתי נשכחת לאוהדים המסורים ולמבקרים חדשים כאחד.

הארי פוטר והילד המקולל הפך לתופעת תיאטרון. מה לדעתכם אפשר לו להמשיך ללכוד את הקהל גם עשר שנים אחרי הפתיחה?

נאנה: אני חושבת שאין משהו דומה ל-הארי פוטר והילד המקולל בווסט אנד כרגע, זה מדהים וזה עומד בפני עצמו. קודם כל, יש את הקשר עם הספרים שהפכו לתופעה עולמית, האנשים שקראו אותם בראש ובראשונה עכשיו מעבירים את זה לילדיהם. לכן עם קריאה כה רחבה, זו הצגה אהובה בצורה יוצאת דופן ויש בה כל כך הרבה מה שקורה.

הקסם שעל הבמה מפתיע כל הזמן, בכל פעם שאנשים מגיעים לראות, הקהל רוצה לחזור שוב ולגלות דברים חדשים. הקהל יגיב, ואז יגלה שמשהו קרה שאולי לא ראו, אז צריך לחזור. אנחנו גם מקבלים הרבה אנשים שכבר ראו את ההצגה ורוצים להביא את ילדיהם, נכדיהם או לספר לחברים להגיע. זו הצגה מתמשכת, כי יש בה הכל.

אתם משחקים דמויות שמיליוני אנשים כבר מכירים ואוהבים. איך אתם מכבדים את ההופעות האיקוניות האלה ובאותו הזמן נותנים לדמויות את הטאץ' הייחודי שלכם?

דיוויד: הארי, רון והרמיוני הם דמויות שמספר עצום של אנשים מכירים. כשחקן, אתה מקבל טקסט ורואה את המסע שהדמות עוברת. חושב על איך לשחק את המסע בקצב המוזיקלי, כפי שקורה בכל הצגה, ובוחן אותה כך במבט ראשוני.

אבל בהצגה הזו יש גם את כל הרקע מסיפור שבעת הספרים שמעשיר את מה שמניע את הדמות. יש לנו גם רשות מסוימת, כי זה קורה 20 שנה אחרי הספר. הדמויות שלנו השתנו במובנים רבים, כולן הורים עובדים, וזה נותן לנו קצת חופש ליצור אותן מחדש. כי זה החל כספר, כל אדם שדמיין את הארי, רון והרמיוני, חשב על גרסה משלו של הדמויות, שיכולה להראות שונה במקצת, לדבר ולהתנהג במשהו שונה.

יש לי רשות לחשוב מה הוא באמת הארי - אנחנו יודעים שהוא טוב לב, אוהב, פזיז ונכנס להרבה צרות. הוא תחרותי עם תכונות מורכבות ומופלאות ובמחזה הזה הוא מתקשה מאוד להתחבר עם בנו, אחרי שעבר טראומה נוראית, עם עבר שבו היה כלוא בארון. זה חומר עשיר למשחק, ואני פשוט מקווה שמה שאני עושה מכבד את הגרסאות שאנשים מדמיינים, כי הקהל מגיע עם הרבה דעות מוקדמות, ואני רק מקווה שיראו שאני מנסה להיות נאמן למה שהדמות היא, ושהדבר ירגש אותם.

החברות תמיד הייתה ליבה של סיפור הארי פוטר. איך הקשר בין הארי, רון והרמיוני התפתח בהפקה הזו?

תום: הכל מתפתח במשך 19 שנה, והשלושה עברו כל כך הרבה בילדותם, כשהם כולם היו סוג של יוצאי דופן. כך החברות שלהם פרחה בתחילה, ואז הם הפכו לגיבורים ומפורסמים מאוד. זה דורש ניווט רב, והם עשו את הכל יחד תוך כדי הליכה לדרכים שונות משלהם. רון מאוד מרוצה שכל אחד מהם מצא את מקומו, ותומך זה בזה, וברור מאוד בהצגה שכולם עדיין קרובים, והמשפחות שלהם קרובות. הם דודים ודודות לילדיהם של זה, הם משפחה.

המחזה חוקר את ההורות לצד ההרפתקה. מה לדעתכם הקהל הכי מתחבר אליו בלראות את הדמויות כבוגרים?

דיוויד: הבנה אחד של השני. ההורים בקהל יראו הרבה מעצמם. אנחנו רואים הרבה את הארי מתמודד עם אלבוס במחזה וקצת את דרקו עם סקופיוס, וגם חלק מהרמיוני ורון מתמודדים עם רוז. אבל הקשר ההורי הדומיננטי הוא בין הארי לגיני. כהורים, וכולנו הורים בעצמנו, ואני יודע בוודאות שאני לא הורה מושלם. היו פעמים רבות שעשיתי טעויות, שאמרתי דברים שהייתי רוצה שלא אמרתי. אני מאבד את הרגש, מתמלא תסכול. כל אלה דברים שהארי מרגיש. הוא ראש יחידת האכיפה הקסומה במשרד הקסמים. הוא מנסה ביסודי להחזיק מעמד מול כל הסכנות שעומדות לפגוע בעולם הקסמים. יש לו שלושה ילדים, והוא מתקשה לשמור על עצמו, ולכן הוא מוצא את אלבוס מאוד קשה להתקרב אליו. כך מתגבש הקשר בין אב לבנו לאורך המחזה. זה מדבר להרבה הורים שמחפשים דרכים להתחבר לילדיהם ולבטא את עצמם.

 במונחים של אפקטים קסומים, יש רגע בהצגה שעדיין גורם לכם להיחנק בכל הופעה?

נאנה: יש סצנות שבהן דמויות משתנות, כלומר, הופכות מאדם לאדם. כל פעם שאני רואה את זה, אפילו בידיעה איך זה נעשה, דרך קסם כמובן, זה עדיין גורם לי לגמגם קל כי זה מבוצע ברמה מדהימה. גם כשמופיעות ישויות מעופפות, תמיד יש תחושת התפעלות. וכשהאפקטים מצליחים, הכי מרגש זה לשמוע את תגובות הקהל, בעיקר בשורות הקדמיות שיכולים לראות את הפתעה על פניהם.

מה משמעות ההגעה לעשור עבורכם כחלק מהקאסט?

דיוויד: באופן אישי, זה מיוחד מאוד להיות חלק מהצגה ענקית עם מורשת עצומה. להגיע לעשור בתיאטרון זו חוויה עוצמתית. זו זכות להיות חלק מהצגה שמזמינה אנשים שוב ושוב למסע. נחגוג במסיבה, כן, יהיו ריקודים.

חשוב לסמן אבני דרך, אבל גם כל יום שאתם מגיעים לעבודה, צריך לכבד את 1,500 האנשים שצופים באותו היום. בכל הופעה אני מנסה לתת לה להרגיש כמו הופעת יום השנה העשור, כי כולן חשובות באותה מידה.

אם יכולתם לבלות יום בעולם הקסמים כדמות שלכם, לאן הייתם הולכים קודם?

תום: לפאב הוגסהד. הייתי יושב ליד האח, אוכל חטיפים מעולם הקסמים, פאי דלעת, אולי איזה מקלות חזיר קסומים. הייתי מתיישב בנוחות, עם כמה בירות. לא הייתי לוקח בירת חמאה כי אני לא אוהב אותה, הייתי לוקח בירה אמיתית. הייתי שולח ינשוף לחברים, אולי לנוויל. עף על המטאטא שלי אבל לא אחרי כמה בירות. בטיחות בדרכים, בטיחות אווירית! הייתי טס בכל העולם, להרים, לטייל ולראות דברים.

דיוויד: אני אוהב את הרעיון של לעוף, תמיד רציתי לעוף, מאוד אשמח לעשות את זה.

נאנה: מאוד הייתי רוצה להגיע להוגוורטס, לשבת בהיכל הגדול ולראות את כל האוכל מגיע, להסתובב במעברים הסודיים והמתפתלים ולהתחקות. אבל אני מניחה שאז הייתי צריכה להיות תלמידה או מורה כדי לעשות את זה. אם הייתי תלמידה, זה מה שהייתי עושה. כמבוגרת עכשיו, הייתי הולכת לגרינגוטס. הייתי עושה צלילה בסגנון סקרוג' מקדוק לתוך מטילי הזהב. מאוד הייתי רוצה לבקר בכספת של משפחת מלפוי. בטוח שיש שם המון דברים.

מה אתם מקווים שמישהו שיראה את הארי פוטר והילד המקולל בפעם הראשונה, ייצא איתו מהחוויה?

תום: הארי פוטר והילד המקולל היא חוויה שונה מאוד מרוב הצגות התיאטרון. רוב הזמן אתה טבול לחלוטין בעולם אחר כל היום. אני יודע שכשאני הולך לתיאטרון, הרבה פעמים אני מתעורר למחרת ואומר, אני רק רוצה להיות שם שוב ולחיות בעולם ההוא. אם תוכל לקחת את התחושה שהיית בעולם אחר כל היום, וזה היה המקום הכי נפלא, אז עשינו את עבודתנו נכון. נושאי ההצגה הם חברות, אהבה ומשפחה, ולכן להיות יכול לחוות את זה, ליהנות ולחזור הביתה עם הרצון לחזור לשם למחרת.

לאור חגיגות העשור, מדוע לדעתכם תיאטרון חי הוא הדרך המושלמת לחוות את הקסם?

דיוויד: יש טריק קסם כל כמה דקות, הם מגיעים מהר ומיד. לפני שתספיק להבין איך נעשה אחד, הבא כבר בדרך. בהשוואה לטלוויזיה ולסרטים, שם יש CGI, גרפיקה ממוחשבת, בתיאטרון הקסם חי ומרגש, כי משתמשים בטריקים קסומים ישנים, ויש בזה הנאה מיוחדת.

דיברתי על החשיבות של תיאטרון חי, ו-ג'ק תורן כתב בכוח בהצגות אחרות על כך שתיאטרון הוא כמו קהילה, מקום שבו נשמות נפגשות, מרחב משותף לשמוע את אותה הסיפור.

זה המקום היחיד שבו אתה מניח את הטלפון בצד, וכקהילה וכקולקטיב, כולם מתמקדים יחד בצפייה במשהו, יושבים ליד אנשים שאולי מעולם לא נפגשת איתם קודם, וזה בעצם כופה על כולנו לפעול יחד כאחד מבלי להסיח את הדעת.

הארי פוטר והילד המקולל מופיע בתיאטרון פאלאס

קנה כרטיסים ל Harry Potter and the Cursed Child: Both Parts