שפות זמינות
שנות ה-1990 עדיין כאן בוושינגטון די.סי., שם CrazySexyCool — המחזמר של TLC עולה במסגרת הבכורה העולמית ב־Arena Stage.
המחזמר, שמספר את סיפור העליות והמורדות של להקת הבת הזוכה בפרס גראמי TLC, עומד בפיתוח כבר שנים. תיאונה "טי-בוז" ווטקינס ורוזונדה "צ'ילי" תומאס חשפו לראשונה תוכניות להפקת מחזמר בכיוון ברודווי שהותאם לקטלוג השירים שלהם, בכנס 90s Con הראשון שנערך ב-2022.
אחרי שקואמה קווי-ארמה סרב במקור לפרויקט, המחזאי והבמאי הבריטי הסכים לבסוף להיות מי שיביא את סיפור TLC לבמה. קווי-ארמה מספר בלעדית ל-BroadwayWorld כי היה חייב לכלול להיטי TLC כמו "No Scrubs", "Unpretty", "What About Your Friends" ו"Waterfalls", אך רצה לשלב אותם בסיפור בדרך שתהיה אורגנית וטבעית. האמן התיאטרלי גם הבין שעליו לשלב באופן מכבד את מותו הטרגי של הזמרת ליסה "Left Eye" לופז — שנפטרה בשנת 2002 בגיל 30 בתאונת דרכים — שיכבד את מורשתה אך לא יוביל לעצירת המחזמר בבת אחת.
לפני שCrazySexyCool מסיים את הריצה שלו בתשיעי לאוגוסט ב-תיאטרון קריגר של ארנה — שם עלה לראשונה מחזמר הזוכה בפרס טוני Dear Evan Hansen בשנת 2015 — BroadwayWorld מבצעת בלעדית ריאיון עם קווי-ארמה. הוא מדבר על התפתחות המחזמר, מעורבות TLC ומה צפוי בהמשך, כולל אפשרות העברתו לברודווי או להמשך חייו מעבר ל-Arena.
כיצד הייתה תגובת הקהל ב-Arena, ומה למדת?
קואמה קווי-ארמה: כאשר נכנסים לתקופת התצוגות, כמו שאתה יודע, מפסיקים להסתכל על הבמה ומתחילים כמעט אך ורק להסתכל על הקהל כדי לראות באילו חלקים הם מתמקדים קדימה, באילו הם נרגעים או מתעטשים. עד כה, אני מרגיש ממש טוב שהקהל נראה מעורב באופן מלא. יש רגעים שעיצבנו במיוחד למטרת הפתעה, ואנו מקבלים את התגובה הזו. ויש גם רגעים עם בדיחות, פיתוי, והם מגיבים לכך מאוד חיובי. בסך הכל, אנו מקבלים שהקהל נהנה מאוד לראות את סיפור TLC דרך העדשה הזו.
איך היה לעבוד עם צ'ילי וטי-בוז? עד כמה הן עדיין מעורבות ביצירת המחזמר?
קווי-ארמה: הן מאוד מעורבות. זה היה די משמח. לכל אחת יש אופי משלה והיא מביעה את שמחתה בדרכים שונות. שתיהן היו בליל הפתיחה, ומקרה שהיה חברים שיושבים לידהן וצחקו, התלהבו והפגינו תגובות מאשרות לאורך כל הדרך. קיבלתי רק כמה הערות לאחר הלילה הפותח, שזה דבר טוב מאד. לאורך התהליך, טסתי לאטלנטה וקראתי להן את התסריט לבד, ואז הן נתנו לי הערות. הן היו איתנו לאורך כל הדרך. וזה מאוד חשוב כשמספרים את סיפור חייו של מישהו — לאפשר לו לתת לך למצוא את המהות שלו, גם אם הוא לא אמר את כל השורות האלו.
פנית אליך כמה פעמים בנושא, אבל בתחילה סירבת. מה השאיר אותך לשנות את דעתך?
קווי-ארמה: הלכתי ברחוב ברודווי עם בילי דיגינס, המנהל של TLC, והוא דיבר על זה. ואז משהו נפל לי מהשכל. חשבתי: "אני חושב שאני יודע איך לעשות את זה בצורה ייחודית בשבילי." הנשים האלו עברו דברים קטסטרופליים שהיו שוברי לב לכל אחד אחר. אז מה הוא הרוח שדוחפת אותן להמשך? ואז חשבתי: "רוח של Left Eye — מהי רוחה? למה היא תורמת למי שהנשים האלה הן היום?" זה לא היה סתם לספר את גרסת ה'ג'וקבוקס' של TLC.
מה עושה את CrazySexyCool שונה ממחזמר ג'וקבוקס טיפוסי — אם בכלל? כשעבדת עם לוח חלק, איפה התחלת?
קווי-ארמה: כל מי שמתחיל אומר, "זה מחזמר ג'וקבוקס שונה. הוא שונה משל אחרים." אני חושב שלא עשיתי את זה בכלל. מחזמר ג'וקבוקס הוא סגנון שיכול להיות כמו כל סגנון אחר — אפשר לעשות אותו טוב או לא טוב. ואני ניסיתי לעשות אותו הכי טוב שאפשר. כשהתחלתי, התחלתי עם השירים. התחלתי עם מילות השירים, ואז ניסיתי לבנות סצנות שנראות אורגניות לשיר. אחד השמחות היה שבליל הפתיחה, טי-בוז אמרה כשעמדה על הבמה, "לא ידעתי שהמילים שלי עמוקות ככה." זה גרם לי המון שמחה.
ספר לי על שילוב מותה ומורשתה של Left Eye. מה למדת עליה לאורך התהליך?
קווי-ארמה: חשבתי שמותה של Left Eye זה הדבר הגדול ביותר שקרה. אבל מה שהדרמטורגית חנה שריף אתגרה אותי בו היה נפלא. היא אמרה, "זה לא יכול להיות כל הסיפור כי אם זה יהיה — זה סוף ההצגה כשהוא קורה." אז — למרות שזה עצום, ועשינו ממנו משהו מאוד גדול ללא ספק — זה לא סוף ההצגה. להתמודד עם מותה של מישהי כל כך אייקונית שמשמעותית כל כך ללהקה זה אתגר. אבל באמת, אני מאמין שלפני המוות Left Eye הייתה במשימה. היא הייתה במשימה למצוא שלום פנימי, שקט, ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמה. כל עוד זה היה הכוכב הצפון שלי, המוות לא היה סוף הסיפור, אלא המשכה של המחקר הזה.
כשקראת טיוטות מוקדמות לצ'ילי וטי-בוז, איך הגיבו, והאם זה שינה את מסלול היצירה?
קווי-ארמה: בהחלט. ושוב, יש להן אישיות שונה, ולכן הן מקבלות דברים בצורות שונות. כשקראתי לצ'ילי, קראתי את כל הדמויות והכיווני הבמה. זה לקח כשלוש שעות. זה היה אחד הרגעים המפחידים בחיי — לקרוא למישהי את סיפור חייה במילים שלך. היא קמה, חיבקה אותי, דמעה מעט והחזיקה בעודי חיבוק במשך חמש דקות ואמרה רק "תודה." זה היה נפלא. אחר כך היא נתנה לי כמה הערות. מצד שני, טי-בוז הייתה נלהבת מאוד, נהנתה מאוד, אבל אמרה בשלב מסוים, "אני לא בטוחה שתפסת אותי נכון. אני לא בטוחה שתיארת נכון מה שאני עושה בלהקה." אז יצאתי איתן לסיבוב, והבנתי שהיא צודקת. לא תיארתי את ההומור שלה מספיק. היא ממש מצחיקה, ולא תיארתי את כישורי כתיבת השירים שלה מספיק. אז כן, הן באמת השפיעו על הכיוון. והייתי מאושר שבליל הפתיחה שתיהן חיבקו אותי ואמרו "תודה רבה."
מאחר ומדובר בבכורה עולמית, מה עדיין לא גמור ומה למדת בזמן שהיית ב-Arena?
קווי-ארמה: לא אגיד אילו, אבל יש כמה שירים שנראים מיותרים, שאני בעצם לא צריך במחזמר — אחד או שניים במיוחד. יש לי מחשבות איך לארגן מחדש חלק מהדמויות. תמיד יש עבודה לעשות. בעיקר מדובר בבניית סצנות מסוימות, איך אני יכול לכתוב אותן מחדש ולהדק אותן.
מה המטרה? האם תרצה לראות את ההפקה בברודווי או בניו יורק? סיבוב הופעות?
קווי-ארמה: אני חושב שכולם נכנסים לתמונה. תמיד יש דיבורים על הצגות כאלה, אז אני פשוט מחזיק אצבעות ומקווה — לא רק מקווה, אלא יודע — שהרבה אנשים מגיעים לדי.סי., עושים רעשים חיוביים, ושאנחנו נוכל לבסס את הרעשים האלה ולהמשיך הלאה.
כשתם הריצה, האם תחזור מיד לעבוד על השיפורים?
קווי-ארמה: בהחלט. אני כבר עובד עליהם. אחר כך נראה מתי הזמן הטוב ביותר לקחת את הצעד הבא. אבל הצעד הבא יקרה.
ספר לי על הקאסטינג של הוללי גביאל קונווי, ג'ייד מילאן וסטוני בי. וודס בתפקיד TLC. איך היה לאתר שלוש נשים שיכולות לגלם את להקת הבנות האיקונית הזו?
קווי-ארמה: קודם כל, אני חייב לשבח מאוד את טלסי, סוכנות הקאסטינג שלנו, שהייתה שם במשך שנתיים ולא עצרה דקה עד הרגע האחרון. שלוש הנשים שלנו, שהן מבריקות ומושלמות ביחד, הגיעו בגלים שונים. הוללי הגיעה די מוקדם לסדנה ראשונית, ואמרנו, "קיבלנו אותך." אחר כך הגיעה Left Eye שלנו, שנכנסה לחדר, ואני פשוט אמרתי "אוי אלוהים, נשלחת על ידי אלוהים." והאחרונה שהצטרפה הייתה הצ'ילי שלנו. אפילו באודישנים האחרונים היו שתי הנשים האחרות שסרו וראו את המתמודדות לתפקיד צ'ילי ושאלנו לדעתן כי זה היה חשוב שיצרו שותפות אמיתית.
ראיון זה נערך וערוך באורך ובהירות.
קרדיט צילום: חולייטה סרבנטס
