אדינבורו 2026: בלוג אורחים של Showcase סאו פאולו

חוזרים לאדינבורו: Showcase סאו פאולו מציג שמונה הצגות בפרינג'

מאת ברונו פאלמה פרננדס

אני נלהב מסאו פאולו. אני יודע, יש לי דעה משוחדת – נולדתי וגדלתי כאן – אבל אנסה להסביר למה המקום הזה כל כך מיוחד. אנחנו אוכלוסייה של מעל 45 מיליון איש, עם אנשים מכל רחבי ברזיל והעולם. יש שפע של שפות, מבטאים, סיפורים ותפיסות עולם. יש לנו חופים, טבע וכפריים, והמטפוליס התוסס שהוא עיר סאו פאולו עצמה. זו המגוון הזה שמרתק לא רק אותי אלא גם את אלו שגרים כאן או מבקרים אותנו. זה באמת מרשים. Showcase סאו פאולו שבה לפרינג' של פסטיבל אדינבורו בשנה השנייה ברציפות, ומביא תוכנית של שמונה הפקות.

יוזמה זו של ממשלת מדינת סאו פאולו – דרך המשרד הממשלתי לתרבות, כלכלה ותעשיות יצירתיות – מציעה הזדמנות מצוינת לאומנים שלנו בדרכים רבות: הם מופיעים בפני קהל בינלאומי, מקבלים תובנות חדשות מתוך אינטראקציה עם חברות מאזורים אחרים בעולם, ובונים רשתות חיוניות עם אוצרים ומתכננים מפסטיבלים מרכזיים ומוסדות אמנות, רק כדי למנות כמה מהיתרונות. עם זאת, הפרויקט מהווה גם הזדמנות לקהלי פרינג' להתאהב בסאו פאולו. וזה בהחלט אחד מהמטרות המרכזיות שלנו.

כמובן, המגוון הוא התכונה המייצגת של Showcase סאו פאולו ב-2026. גופו האנושי, למשל, הוא מוקד מרכזי בהצגות כמו המונולוג 116 גרם: הצגה לרדת במשקל, יצירת ריקוד עירונית ובימתית מודרנית בשם Border Bodies, וסולו קרקס ווידרדו. למרות שהנושא זהה, הפרספקטיבות שונות מאד; ההטלה הכבדה של סטנדרטים של יופי, האפשרויות האינסופיות שבחיבור אנושי, והמרדף המתמיד להתעלות על מגבלותינו.

הצגות קלילות יותר – כמו Circo Valise, שבה פילה מקסימה ומדהימה מובילה את הקהל לעולם של חלומות ודמיון – עומדות בניגוד להפקות כבדי משקל. כוללות Whale Fall or Song to Dance With My Death, המתמודדת עם אחד הטאבו הגדולים של החיים – המוות עצמו – וThe Last Drop, מופע שבו מתח והומור צורב מדחיקים עלילה החוקרת נושאים כמו התרחבות הכאוטית של ערים גדולות ונקמה.

יש גם מקום לפואטיקה בOne Million Words, בהשראת המשורר הצ'כי ריינר מריה רילקה (שנפטר לפני מאה שנה), וכדורגל, סמבה וחיים בוהמיים בDribble – חקירה של יופיו של המשחק לצד קשרים היסטוריים בין ברזיל לאסקוטלנד. הצ'ארלס מילר, בנו של סקוטי, הביא לברזיל כדורגל וכללי המשחק; משחק שמעורר כיום תשוקות עמוקות אצלנו. (לא, לא הצלחנו טוב במונדיאל האחרון. אבל עדיין אנחנו האלופים היחידים עם חמישה תארים, ואנחנו גאים בכך מאד.)

אני נרגש מהחזרה שלנו לאדינבורו. לצד הבית, התאהבתי גם בעיר הזו, מקום שחי ונושם תרבות. חשוב גם לזכור שלהכל זה לא היה קורה בלי הצוות המוכשר של APAA ועזרתם של אנשים נדיבים במיוחד – כמו אלינור פירסטורפ, רכזת השתלבות בינלאומית לפרינג' – ונציגים משאר התערוכות, במיוחד ג'יה ון, האחראית על עונת יפן המבריקה. אני בטוח שזה יהיה פסטיבל נפלא וסאו פאולו תשארב אל לב הקהל. נתראה בAssembly, Dance Base, Pleasance, Summerhall, כנסיית סנט קת'ברט, Underbelly או Zoo. ולסיום, כמו שאומרים אצלנו: מרדה!

קרדיט צילום: אדריאנו אסקנואלה

תוכן ממומן