ביקורת: החטיפה מהסרייל, גלינדבורן

עברו יותר מעשור מאז שהגרסה המסחררת של דייוויד מקוויקר ל"החטיפה מהסרייל" של מוצרט עלתה לראשונה בגלינדבורן. סיום הולם לעונה נפלאה, הקומדיה על התנגשות תרבויות חוזרת עם קאסט צעיר ונמרץ ועבודת תזמורת יוצאת דופן מאת תזמורת עידן ההשכלה.

האצילה הספרדייה קונסטנצה, שפחתה האנגלייה בלונד, ופדרילו (משרת של בן זוגה של קונסטנצה, בלאמונטה) נחטפו על ידי שודדי ים ונמכרו לפאשה הטורקי סלים. בלאמונטה מגיע להצילם, אך נתקל במכשולים רבים, בהם המשרת הנאמן של הפאשה, אוסמין, ועובדת היותו של הפאשה מאוהב בקונסטנצה.

האופרה הייתה ההצלחה הגדולה הראשונה של מוצרט בז'אנר ודורשת איזון חכם בין אור וחושך, פארסה ודיון מוסרי רציני. הפקת מקוויקר מצליחה בכל הרמות, ומספקת לקהל נגיעות מרתקות המגרות מחשבה לאורך כל הדרך. הפאשה שלו הוא אדם משפחתי משכיל, בתחילה מוקף בסוחרים אירופאים נואשים למכור, שבסוף מסרב לאלימות מינית ולפיזית. ברור שקונסטנצה מתלבטת מספר פעמים בהחלטתה לסרב לו. משרתו של הפאשה, אוסמין, הוא ברוטלי, אבל מי יכול להאשים אותו בחשדנות כלפי זרים המנסים לכפות עליו ללבוש את המדי החג המפוארים שלהם ולשכנע אותו לשתות אלכוהול?

בשונה מגרסאות אחרות, בגרסה זו מנצלים במקסימום את הדיאלוג הנרחב, במקום לראות בו הפסקה במוזיקה. זה עשוי להרגיז מסוימים מחובבי האופרה, אך חשוב מכך, הדבר יוצר המון הומניות באופיו המדובר של סלימ – פרנק סורל מלא תשוקה ולוהט, שחוזר לתפקיד משנת 2015. לסלימ יש הראמלו, שהוא גם בית מאושר, מלא ילדים אוהבים. הוא מלא אהבה ותשוקה לקונסטנצה, אך בסופו של דבר מתנגד לה כמחווה למציאת שלום פנימי. זה מוסיף ממד מעניין לדינמיקה ומחזק את האצילות והנדיבות ברוחו של סלימ בסוף. האם קונסטנצה באמת בוחרת את האיש הנכון? זו שאלה מעניינת.

ויזואלית ההפקה מרהיבה; התפאורה של המעצבת ויקי מורטימר לוקחת אותנו מהים הכחול הנוצץ לגנים ציוריים ברוח הסריילו, דרך קשתות קלאסיות ועבודות ברזל עות'מאניות מורכבות. נגיעות אהובות כוללות את חדר השינה של סלימ, מלא בדים יוקרתיים וטקסטורות רכות וחושניות. התלבושות המפורטות שלה מציגות אלמנטים מהטובים ביותר בעיצוב אירופאי ועות'מאני. התאורה המחושבת של פאולי קונסטאבל משלימה את כל האווירה.

הקאסט צעיר ונמרץ. אנתוני לאון, שמשחק לראשונה בבריטניה, מתחיל נוקשה, אפילו עבור אציל ספרדי, אך מתרפה לתפקיד עם ההתקדמות, עם מודולציה טונלית נפלאה ודיוק בביטוי. ליב רדפאת' היא קונסטנצה קרירה ושלווה, שמביאה רעננות מוצרטית ורגש אמיתי ואסרטיביות לאריה שלה "Martern aller arten", בה היא נאבקת פיזית ורגשית במתקפותיו של הפאשה המאוהב. הכימיה בין השניים קצת חסרה, אך זה מדגיש את הרעיון שקונסטנצה עשויה להינשא לספיגת האש והחום של הפאשה, לעומת נוקשותו הטווחה למדי של מאהב אירופאי.

תומאס צ'ילופו הוא אולי מעט מוגזם כשוטה כדי לשכנע לחלוטין כאובייקט התשוקה של בלונד בתפקיד פדרילו, אבל הוא מצטיין בקומדיה הפיזית הנדרשת לתפקיד ומראה מגוון רחב של הבעות ווקאליות; תמיד בהיר, תמיד ברור ומאוד מצחיק.

הקומדיה קיימת גם במקומות אחרים, כששיא הפרק הוא המריבה במטבח בין בלונד לאוסמין. ג'ולי רוסה בולטת במיוחד, עם אנרגיה מלאת אש כבולנד, משליכה ביצים, כלים וכל דבר אחר שנקרה בדרכה. קולה צלול ורענן, במיוחד בנעימות הגבוהות והמהממות שלה, שניגודיות נהדרת עם תווי הבאסים המהדהדים של מייקל מווידיאן כאוסמין. מווידיאן משכנע לחלוטין כמשרת הנאמן, שמסור הן לאדונו והן לתרבות – כשזה מתאים.

אוון רוגיסטר מנצח על תזמורת עידן ההשכלה בפעלתנות ובאנרגיה מרעננת. יש הרבה מורכבות רגשית ביצירתו של מוצרט ורוגיסטר מספק במלוא העוצמה. הפרשנות קלאסית של היצירה, והרכיב הזה מהווה חלק מהקסם. הפקה מרהיבה.

החטיפה מהסרייל (Die Entführung aus dem Serail) בגלינדבורן עד ה-28 באוגוסט

קרדיטי צילום: © הפקות גלינדבורן. צילומים: ביל נייט