שפות זמינות
בערב האתמול ב-Proms, זכינו בפריבילגיה לחוות את האופרה-בתוך-אופרה של Richard Strauss, Ariadne auf Naxos, שהגיעה לבירה ישירות מהבמה של Glyndebourne.
הערב, העוסק בנימוסים קומיים ובעימות בין אמנות גבוהה לנמוכה, מפנה את מקומו לשעתיים מרתקות בחברת ה-London Philharmonic Orchestra ולהקת זמרים מלאה. המחצית הראשונה, הקצרה יותר, של הערב היא הפרולוג, שבו המלחין (המצו-סופרן Samantha Hankey, דרמטית כראוי) מגלה בהלם שגם אופרה בופה נמוכה עומדת להיות מוצגת באירוע החברתי הגבוה.
כאשר הפטרון העשיר מכריע ששני מופעי הבידור יבוצעו יחד, האגו מתנגש, הפאניקה משתלטת, והבמה מוכנה למערכה השנייה שבה נפרש הכיף של הערב. הפרולוג מאפשר עבודה קומית מצוינת מצד Michael Kraus ו-Ru Charlesworth, בתפקידי מורה המוזיקה ומורה הריקוד בהתאמה, הראשון בסגנון מאופק, השני סערה של נצנצים.
את בידור הקומדיה מובילה זרבינטה (הסופרן המדהימה Alina Wunderlin), המעוררת אצל המלחין גם בוז וגם משיכה. עבודתה היא אחת השיאים של הופעה גדושת חיים, יכולת והנאה טהורה. Strauss והליברטיסט Hugo von Hofmannsthal כבר שיתפו פעולה בשני פרויקטים קודמים: האופרה הקודרת והכבדה Electra והאופרה הקומית Der Rosenkavalier. ב-Ariadne auf Naxos, הם מאחדים את שני הסגנונות לתוצאה יוצאת דופן.
במחצית השנייה של ההפקה - המותאמת בגרסה מבוימת-חלקית מההפקה הנוכחית של Glyndebourne - אריאדנה עולה לקדמת הבמה (מושרת ומגולמת ביופי כואב על ידי הסופרן Rachel Willis-Sørensen). האריות הסולו שלה חזקות, הדואטים שלה עם באקוס (הטנור David Butt Philip, יוצא מן הכלל) מרשימים לא פחות. בינתיים, זרבינטה וארבעת המחזרים הליצנים שלה (בהובלת הבריטון Mikhail Timoshenko בתפקיד הרלקין המאוהב אך הערמומי) מציעים הקלה קומית שנונה לפרודיה על אופרה גדולה.
התכנית המקורית כאשר Strauss חיבר את האופרה הזו הייתה לצרף אותה ליצירה דרמטית של מולייר. כאשר הרעיון לא נתפס אצל הקהל, הוחלף הפרולוג במקומו, וכך נכתבה ההיסטוריה. אולי יש הערה ערמומית על טעמם של פטרונים עשירים, בדמותו הבלתי-נראית של האיש העשיר מווינה המחליט שעדיף לערבב את הז'אנרים מאשר להסתכן בערב משעמם.
החזון של Hofmannsthal בליברית היה למזג רעיונות מהמאה ה-18 ודמויות הרואיות עם ההרלקינים והסקרמושים של ה-commedia dell'arte. היו חיכוכים עם Strauss, שלא אהב מיד את רעיון הפרולוג, בעוד שהליברטיסט לא אהב את הרעיון להטיל מצו-סופרן בתפקיד המלחין. עד 1916, הוסכמה גרסה שסיפקה את שניהם, עם הרגעים האחרונים המפוארים שבהם אריאדנה ובאקוס מתחבקים בעוד ההסחות דועכות ברקע.
המנצח Robin Ticciati מאפשר למוזיקה לתמוך הן בקומי והן בטרגי, ומציע ניגודיות טונלית יוצאת דופן מהאריה הקומית והמרהיבה בקולורטורה של זרבינטה ("Großmächtige Prinzessin") ועד לאריה הטרגית של אריאדנה ("Es gibt ein Reich").
זהו עונג מתחילתו ועד סופו, עם צחוק וקולות מפוארים המובילים לשיא רגשי אמיתי, ששולח אותנו מרחפים אל תוך ליל הקיץ.
קראו את הביקורת שלנו על ההפקה ב-Glyndebourne כאן.
BBC Proms ממשיך ב-Royal Albert Hall עד 12 בספטמבר
צילום: Louise Penn
