שפות זמינות
בימוי: ס파ייק לי, אמריקאן אוטופיה של דייוויד בירן היא גרסה מצולמת של מופע הבמה של דייוויד בירן בברודוויי, שהושפע מהאלבום באותו השם. המופע הוצג פעמיים בברודוויי, תחילה בין 2019 ל-2020 ואז בין 2021 ל-2022. כאדם שצפה באמריקאן אוטופיה עשר פעמים בברודוויי, הייתי סקרן לראות מה הסרט יכול להוסיף למופע שכבר אהבתי, ובסוף התרשמתי מאוד מהתוצאות. אמריקאן אוטופיה כולל כמה מהלהיטים הגדולים של בירן, כמו "Once In A Lifetime," "Burning Down the House" ו"Road to Nowhere," אך גם מעניק לקהל הזדמנות להכיר מקרוב את חייו ויצירתו של בירן דרך מונולוגים שהוא נותן בין השירים.
למרות שמדובר במופע במה, אמריקאן אוטופיה יותר דומה למופע קונצרט, עם תפאורה מינימליסטית הכוללת שולחן וכסאות, אור רפאים ושרשראות כסף שמקיפות את קצוות הבמה כרצועות וילון. חברי הלהקה מציגים עצמם במהלך השירים הראשונים, יוצאים מתוך השרשראות לקבלת מחיאות כפיים ושמחות. מהשיר הראשון, "Here," ברור כי הצילום של אלן קוראס ודקלן קווין והעריכה של אדם גאף מתרגמים את העיצוב המצולם ומציעים לצופים זוויות וצפיות שלא היו זמינות במופע חי. קטעים יפים במיוחד כוללים אמנים שנכנסים לבמה ודוחפים את השרשראות.
החלק הטוב ביותר באמריקאן אוטופיה הוא הפשטות שלו, שמאפשרת לקהל למקד את תשומת הלב אך ורק באמנים (בירן, קרל מנספילד, אנג'י סוואן, בובי ווטן השלישי, מאורו רפוסקו, טים קייפר, גוסטבו די דלבה, ז'קלין אסבדו, דניאל פרידמן, סטפן סן חוזן) והמוזיקה. הכוריאוגרפיה של אני-בי פרסון, ששיתפה פעולה עם בירן בעבר, פשוטה ויעילה, ומאפשרת למוזיקאים לרקוד תוך כדי נגינה ושירה. התאורה של רוב סינקלר לעולם לא גונבת את ההצגות, אלא משתפת פעולה עם הכוריאוגרפיה של פרסון כדי להדגיש רגעים. וכל זה לא היה אפשרי בלא עיצוב הקול של פיט קפלר, שעשה עבודה מופלאה בהבטחת שכל הכלים והקולות נשמעים טוב במהלך המופע.
בנוסף לשיריו שלו, בירן גם מבצע את "Hell You Talmbout," שיר מחאה שנכתב על ידי ג'אנל מונאה. כאשר בירן והלהקה שרים וקוראים בשמות של אלה שנרצחו, תמונותיהם מופיעות על המסך - אריק גארנר, טרייבון מרטין, בות'אם ג'ין, פרדי גריי, אטטיאנה ג'פרסון, סנדרה בלנד, שון בל, מריאל פראנקו, אמט טיל, טומי ינסי, ג'ורדן בייקר ואמאדו דיאליו. שלושה נוספים שנרצחו ב-2020 מתווספים - אחמוד ארברי, בריאונה טיילור וג'ורג' פלויד - והשיר מסתיים ברשימת שמות באדום שמכסה את המסך, עם המילים "ועוד רבים מדי." זה רגע עוצמתי מאוד במופע, ומאפשר לליי ולבירן לשלב מוסיקה ודימויים ליצירת השפעה מתמשכת.
"Hell You Talmbout" איננו הרגע היחיד של פעילות פוליטית במופע. בירן גאה לעודד את הקהל לקחת חלק בפוליטיקה, בשיתוף עם Head Count וממליץ לאנשים להתחייב להצביע בלובי התיאטרון. ב"I Should Watch TV," שיר הבוחן כיצד הטלוויזיה השפיעה על העולם, מוקרן על הקיר האחורי בשרשראות תמונתו של קולין קייפרניק, והאמנים כוללים מונעים את ברך ומרים את אגרופיהם לחיקוי המחאה של שחקן הפוטבול. בירן מדבר גם על הפוליטיקה האישית שלו, ומודה שהוא מהגר שנולד בסקוטלנד.
אך הנושא המרכזי במופע? קשר אנושי. מהמספר הפותח שבו בירן מחזיק דגם של מוח האדם, ועד המונולוגים הרבים על כך שהסתכלות באנשים אחרים היא "הטובה ביותר," אמריקאן אוטופיה מדגיש כמה חשוב לאנשים להישאר מחוברים, במיוחד בתקופת המדיה החברתית. יש כל כך הרבה רגעים של שמחה, חזקים מספיק כדי לגרום לך לחייך למסך שעליו אתה צופה. אפילו קרדיטי הסיום מהנים, כאשר בירן והלהקה רוכבים על אופניים ברחובות ניו יורק על רקע גרסת השירה הווקאלית של Detroit School of Arts על "Everybody's Coming to My House."
בסופו של דבר, אמריקאן אוטופיה של דייוויד בירן היא יצירת מופת המשלבת צילום קולנועי ואמנות במה, כאשר היוצרים מתאחדים להנציח את היצירה האיקונית. כל אחד מהאמנים נותן את כל כולו, וזה קסום לראות את אמריקאן אוטופיה מתעוררת לחיים. אפשר רק לקוות שיברן יביא את ההצגה לווסט אנד בעתיד.
קראו את הראיון שלנו עם כוריאוגרפית אמריקאן אוטופיה אני-בי פרסון כאן.
אמריקאן אוטופיה של דייוויד בירן יוצג בבריטניה ב-5 באוגוסט.
קרדיט צילום: מתיו מרפי
.jpg?format=auto&width=365)
