תנועת התיאטרון הילידית מקבלת 250 חתימות המוקירות ייצוג חזק יותר של ילידים בתיאטרון

התנועה החדשה שנוצרה, Native Theatre, השיקה יוזמה ברחבי הארץ המקדמת ייצוג חזק יותר ומנהיגות של ילידים בתיאטרון האמריקאי.

היוזמה החלה במכתב פתוח, שעליו חתמו יותר מ-250 אמנים ילידים ולא ילידים, ודורשת מחברות תיאטרון לחרוג מג gestures סימבוליים ולעשות התחייבויות משמעותיות לאמנים אינדיג'ינים, מדווחת American Theatre.

המכתב המלא זמין לקריאה למטה וחתימות ניתן להוסיף כאן.

"בתגובה ליצרני תיאטרון מוסדיים ולתעשייה בכלל: 

 לפני שהאורות מעמעמים, תיאטראות ברחבי הארץ מציעים הכרה על האדמה. הם מייחסים את ההוקרה למוענים המקוריים של האדמה. הם מודים לנו. ואז הם ממשיכים. 

ואז העונה מתחילה בלעדינו. 

כי ההכרה בנו אינה ראיה אותנו. 

ואנחנו, אוסף של אמנים ילידים ואינדיג'ינים ובעלי ברית, התאגדנו ואומרים: 

ראו אותנו. שמעו אותנו. הצטרפו אלינו. 

מאז תחילת העיסוק הזה, אמנים ילידים התאגדו, דיברו, הציעו שעות רבות של עבודה לא משולמת, ביקשו מפגשי קהילה, והפגינו נגד דימויים מזיקים ואינו מדויקים של עמי על הבמה, הנעים בין ברודוויי להפקות אזוריות בכל רחבי המדינה. ומאז ההתחלה, אנחנו נזקפים לזלזול, דחייה, איום ומחיקה. ובכל זאת, אנחנו מתמידים בכל סיכון לקריירות שלנו, לבריאותנו ולשמנו הטוב. שנים של השתקה והתעלמות יביאו לתבנית של נזק מוסדי לכל התחום לקהילתנו. למרבה הצער, עוינות זו ותחושת הזלזול רק גברו כלפי עמים ילידים בשנים האחרונות כשאספנו יחד כדי לטפל בנזק מוסדי ואישי. 

2025 היא הקש ששבר את גב הגמל. 

עכשיו, בשנת 2026, אנו עומדים לצד האמנים-פעילים ילידים אשר הניחו את היסוד לכל העבודה הילידית היום, ואומרים מספיק. 

המכתב הזה, החתום על ידי אמנים ילידים ובעלי בריתנו, הוא הצהרה. 

שנמאס לנו לבקש רשות להיות קיימים באמנות אשר אבותינו סייעו ליצור. בתעשייה הבנויה על אמת, אותנטיות, ושייכות, עדיין מונעים מאיתנו את המקום לדבר בשם עצמנו ולספר את סיפורינו. מונעים מאיתנו את הזכות המובנת מאליה לחלוק את ניסיוננו ואת ההשפעה של דימויים שגויים, סטריאוטיפים והדרה על קהילותינו. זהו קולוניאליזם של מתיישבים בפעולה, ואנחנו קוראים לו כך.

אנחנו אמנים חיים ועובדים הנושאים את משקל הג'נוסייד בזמן שאנחנו רואים את הממשלה הפדרלית הזו ממשיכה באיומיה על ריבונותנו, ולא נ surrender את קולותינו במרחב אחד שאמור לקבל ביטוי אנושי מלא. התיאטרון אינו יכול לטעון שהוא מקום לכולם בזמן שהוא שותק את האנשים על האדמה שעליה הוא עומד. 

אנחנו לא מטאפורות. אנחנו לא מסמלים. אנחנו לא רקע. אנחנו לא הכרה על האדמה. אנחנו לא דמויות מדמיון של מישהו אחר. אנחנו בני אדם. 

אנחנו, 250 אמנים ילידים ולא ילידים, דורשים אחריות קהילתית, שקיפות, והכרה חד משמעית כי האנשים היחידים שיכולים לדבר עבורנו, עלינו, ועל עניינים אשר משפיעים עלינו, הם אנחנו. 

נדרוש בקרוב מהמוסדות כמה דברים: להכריז באופן פומבי על שאיפה להפיק עבודה שכתבה אמנים ילידים, להשקיע בהכשרה לאמנים ילידים, להתחייב סוף סוף לעשרות השנים של הצעות שסיפקו המטריארכיות של Native Theatre, להכיר במנהיגות של אמנים ילידים ושל הארגונים האהובים עלינו שנוסדו על ידם, ולעבור ליחסים אמיתיים איתנו לראשונה. נבקש מבעלי בריתנו שהדבר יבוא לידי ביטוי בו זמנית, להצטרף אלינו בשיתוף פעולה בין-תרבותי ובשותפות עמוקה, ולבנות קואליציה לתיאטרון יותר שוויוני עבור כולנו.

הישארו איתנו."

היוזמה הייתה משותפת לידה ארונסון (שבט הוּמה של לואיזיאנה), ג'ורדן צ'רלי-ואטלי (שבט שאווני של אוקלהומה), מדלין איסלי (שבט ויאנדוט של אוקלהומה), דניאל לימן סמית' (שבט צ'וקטו של אוקלהומה), בראדלי לואיס (פואבלו אקומה), קלי לין ד'אנג'לו (תוסקארורה הידנוסאוני), טארה מושס (שבט הסימנול של אוקלהומה), צ'ינגווה פדריג סולייוואן (שיננוק ומונטוק), קוויטה סולייוואן (שיננוק ומונטוק), ובקה וורתינגטון (שבט צ'רוקי של אוקלהומה), עם מועצת ייעוץ הכוללת ג'ניפר בוביווש (אוג'יבווה), מוריול בורסט-טארנט (שבט קונה/ראפאהנוק), אזי דונגי (פמונקי), קימברלי ג'אואן (האליווה-ספוני), ויקי רמירז (תוסקארורה), בצ'י ריצ'רדס (שבט צ'רוקי), דלנה סטודי (שבט צ'רוקי של אוקלהומה), וריאנה יאזי (נבאחו).