שפות זמינות
מאוחר החודש, התיאטרון הפתוח Regent’s Park יארח את חגיגת Jellicle Ball, עם ההחייאה הנלהבת של CATS שמגיעה לבמה. הבימוי והכוריאוגרפיה של המופע נעשים על ידי המדיר האמנותי של התיאטרון, דרו מק'וני, וההפקה מבטיחה להיות "אחד מאירועי התיאטרון של 2026." לאחרונה הייתה לנו ההזדמנות לשוחח עם רייצ'ל וודינג, שחוזרת למופע שהיה עבודתה הראשונה לאחר בית הספר למשחק, הפעם בתפקיד האייקוני של גריזבלה. שוחחנו על איך היה לחזור לCATS, איך זה להרגיש בהפקה מחודשת של היצירה האהובה ומה היא מקווה שהקהל ייקח מההצגה.
איך התחלת בעולם התיאטרון?
פעם הייתי - לא תאמינו - די ביישנית בתור ילדה, ומצאתי את עצמי בהופעות. הלכתי לשיעורי מחול, שזה הוביל לתיאטרון חובבים, ואחר כך לתיאטרון מקצועי מקומי, ואני חושבת שזה באמת נתן לי ביטחון. אם יש לך מטרה ודחף בחיים, זה נותן לך קצת ביטחון פנימי. אז מבחינתי, זה תפס אותי, כי זה גרם לי להרגיש טוב. אני בעצם מיישוב סמוך לשפילד, ויש שם את התיאטרון Crucible, שהוא - לדעת צנועה שלי - אחד הטובים ביותר. אני אוהבת לעבוד שם, וזה מקום מדהים - הם מציגים הרבה יצירות חדשות. צפיתי בעלובי החיים במנצ'סטר וחשבתי, "אני לא יודעת מה זה, אבל אני רוצה לעשות את זה!" היום יש יותר דפוס ברור למה עושים, אבל אז לא ידעתי איך - רק ידעתי שאני רוצה לעשות את זה, אז הלכתי לבית הספר למשחק. ובאמת, CATS הייתה עבודתי הראשונה אחרי בית הספר!
צילום: מרק סניור
ועכשיו את כאן! איך זה לחזור למופע הזה?
זה באמת מיוחד בשבילי! הייתי בכיתה שלישית בקולג', ולא היה מותר לי להיבחן ולדברים כאלה. אני זוכרת שהמנהל אמר, "טוב, לכולם בכיתה השלישית יש קריאה פתוחה לCATS - מותר לכם להיבחן." הייתם עומדים בתור, מקבלים מספר, עם ארבע סיכות ראשונות, והולכים! הלכתי פעמיים, וקיבלתי את התפקיד. זו הייתה אחת החוויות המדהימות ביותר, אז זה ממש מיוחד לי. כשהייתי בת תשע עשרה עשיתי את זה, וזה היה כל כך פיזי! CATS הוא אחד מקבוצת קטנה של מופעי סוליות, וככה התחלתי עם ההופעות האהובות עלי ביותר בתיאטרון. יש הרבה היררכיה - כולנו יודעים איך זה בתיאטרון המסחרי, וכדומה. זו אחת היצירות האחרונות שנותרו שהיא מופע של סוליות - לכולם יש חשיבות שווה. את יוצרת משהו, את מודעת לזה, את מחוברת באמת. יש מחויבות בין כולם, וחברותיות אמיתית, ושכחתי כמה זה חשוב לי.
אז כשהגיעה ההזדמנות להיבחן, חשבתי, "האם אני רוצה לעשות את זה שוב? כי זה היה כל כך נעים, האם אני רוצה לבלבל את זה?" אני כל כך שמחה שעשיתי את זה, כי זה ההרגשה שאני זוכרת מהזמן הצעיר שלי. בנוסף לזה, לעבוד כאן בריג'נטס פארק, כי זה היה ברשימה שלי! רציתי לעבוד עם דרו מזה תקופה, וצפיתי בהרבה הפקות כאן, אז ממש רציתי לעשות את זה. ועכשיו זה עבר כל ציפייה - זה ממש מיוחד! זה כל כך מוזר - את זוכרת הכל! את המילים, הכוריאוגרפיה, והכל. הבמה שונה לחלוטין, אבל זה מרגש באותה מידה,
איך הולכים ההכנות למופע?
טוב, אגיד את זה, כי אני גריזבלה, והיא כמעט לא מופיעה המון. חשבתי, "האם הם עושים את זה בזדון?" זה כמו שיטה להפוך אותי למוכללת! כמובן שזה לא כך, אבל יש כל כך הרבה מה לעשות, והם כל כך עסוקים! ואני הייתי צעירה פעם. אני זוכרת שלא הייתי מוטרדת בכלל, אבל האנרגיה בחדר מטורפת! כשאני בפנים, אני מרגישה כאילו אני מעריצה. אני יושבת שם ואומרת, "אוי אלוהים, מה הם עושים?!" אני מתלהבת. זה גורם לי להרגיש משהו - זה מדהים. אבל מכיוון שאני לא מופיעה הרבה על הבמה, זה אומר שאני לא כל כך בתוך זה, ולכן אני מצפה להשתלב יותר ולהיות סביב זה, כי זה מדבק! התחושה בחדר מאוד מדבקת.
צילום: מרק סניור
איך זה לקבל על עצמך את התפקיד האייקוני של גריזבלה?
בשבילי, זה משהו לפני שמתחילים. זה כמו, "מה זה הולך להיות?" ברגע שאת נכנסת לזה, את מתחילה לפרק וללמוד, לקרוא את החומר. ואני קוראת שוב את השירים, ואת החומר. וזה גריזבלה - אני יודעת מי היא! אני יודעת את הליבה שלה, אבל אני לומדת אותה, כי קודם לא עשיתי את זה. הייתי גור מסתכלת ממרחק. אבל להיות בתוכה ולעשות את זה זה משהו שונה לחלוטין. ברגע שאת בחדר עם דרו, יש משהו בו. מהקטעים הקטנים שעשיתי עד כה, אני פשוט לא יכולה לחכות לעשות יותר! ההפקה המקורית מוערכת מאוד במובן שאנחנו מאמינים במה שהיצירה הזו היא, וכולנו שם, ובכל זאת זה משהו שונה לגמרי. זה מדהים.
איך זה להתכונן למופע תחת כיפת השמיים?
יש בזה משהו מיוחד מאוד, ואת מרגישה ממש נתמכת. באופן מוזר, את לא חושבת, "אוי אלוהים, איך אתאקלם לזה?" פשוט את שם. אנחנו מתאמנים עכשיו, והיה לנו כל החום הזה, ואת מסתגלת. את אומרת, "טוב, היום אני שמים קרם הגנה, לובשת בגדים רחבים, כובע ומתמלאת במים." ואז את נכנסת לכאן, וזה מרגיש שקט, שלווה, שלווה ויצירתי. זה נהדר.
האם יש לך חתול ג'ליקל מועדף?
אני מחבקת קרוב אליי את רמפלטיזר, כי היא קצת פראית. היא קצת כאוטית וחכמה, ותמיד אהבתי אותה. ובריאנה [קרייג] מדהימה. יש לה אנרגיה שגורמת לך להרגיש אותה באמת, ואני אוהבת אותה. אני אוהבת את סקימבלשאנקס!
צילום: מרק סניור
לא ניתן שלא לאהוב את חתול הרכבת!
אי אפשר שלא לאהוב את חתול הרכבת! אני אוהבת את סילאבב, כי יש לי ילד - היא פשוט גרסה תמה, עיניים פעורות לעולם, עם לב פתוח. היא סוג של לקח לכולם - לנסות לפתוח את הלב הטהור הזה. אני אוהבת את כולם!
יש לך שיר מועדף מהמופע?
טוב, אני עדיין לא ראיתי הכל, אז אין לי תשובה לזה כי אני לא יודעת איזה שיר אני אוהבת בהפקה הזאת! אבל יש אקורדים מסוימים במוזיקה. ברור שאני אוהבת את "The Jellicle Ball," כי יש משהו פרוע וחייתי בזה, וזה פשוט קדחתני. אני אוהבת את זה. אני חושבת שאני הולכת להשתגע כשאצפה בזה! דרו, הוא ראה אותי עושה דברים קודם, כמו Standing at the Sky's Edge, שזה הופעה מבוססת ויציבה. ואז פגשתי אותו, ואני די משוגעת, והצחקנו את עצמנו בבחינה, והוא אמר לי, "את כמעט שיכנעת את עצמך לא לקבל את התפקיד, כי חשבתי, 'איך היא יכולה להיות כזאת?'" ואז באו האקורדים [שרה], ואז הפכתי למתרכזת מאוד, וככה קיבלתי את התפקיד. זה קסום.
מה את מקווה שהקהל יקח מההפקה הזאת של CATS?
אני רוצה שהם ירגישו חלק ממשהו, כי אני באמת מרגישה שהתיאטרון הזה עושה את זה. התיאטרון הכי טוב הוא כשהוא צריך אותך כמו שאתה צריך אותו, ואתה מגיע כדי לקבל חוויה, מפגש של מוחות. כולנו מרגישים שמשהו קורה, שאנחנו יוצרים משהו, ואתה נותן לנו כל כך הרבה בחזרה, שזה מה שאנחנו צריכים. ומכיוון שהיצירה הזו מדברת על קבלה, קהילה, להרים אנשים, סליחה, כל הנושאים האלה משולבים בה. לא משנה מי אתה, להגיע ולצפות בזה ימלא אותך בשמחה, ויגרום לך להרגיש משהו.
התיאטרון הוא הדבר הכי טוב. מדברים על בינה מלאכותית וכדומה, אבל אפילו טלוויזיה וסרטים - שאני מאוד אוהבת - לא תיתן לך את ההרגשה הזאת בשום מקום אחר. אז בתיאטרון הזה, עם CATS, כמה זה אייקוני? זה על הירח, וזה יהיה שם! זה כמעט מפוצץ לי את הראש. אנשים יהיו להם רגע לצפות בזה - רגע על האנושיות, על עצמם, על האינסטינקטים החייתיים שלהם, כל הדברים האלה. ולהיות חלק ממשהו! אני חושבת שזה יהיה מיוחד מאוד.
ולבסוף, איך היית מתארת את CATS במילה אחת?
קסום במובן שיש משהו אחר, משהו מעבר למה שאפשר להסביר. CATS הייתה כאן הרבה זמן, והגרסה הזו יכולה לחיות במקביל לזו, פשוט להיות שם. כרגע, אנשים רוצים משהו אחר - לא מה שאנחנו חיים בו.
CATS רץ מ-25 ביולי עד 19 בספטמבר בתיאטרון הפתוח Regent's Park לפני סיבוב הופעות בבריטניה עד יולי 2027.
