שפות זמינות
הנרי מיינארד כותב פוסט אורח עבור BroadwayWorld לקראת הצגת Endgame מאת סמואל בקט בפסטיבל אדינבורו 2026.
בוטוה ובקט, ההשפעות והשיטה של תיאטרון Flabbergast ביצירה כרכב.
Flabbergast קיימת כבר 16 שנים ובמהלך השנים הללו ביססנו מוניטין להצגות פיזיות ומרשימות מאוד. שש השנים הראשונות שלנו הוקדשו אך ורק להצגות בובות לקהל בוגר, עם ההצגה הראשונה שלנו ‘הרפתקת וודוויליאנית של בוריס וסרגיי’ שהייתה ההצגה המדורגת במקום השני בשבחי הכוכבים בפסטיבל 2013, אחרי הזוכה בפרס פרייהייר אז, Dr. Brown. לאחר מכן פיתחתי את יכולות הקלונה שלי והופעתי בסיבוב ההצגות של Tatterdemalion – מופע קלון סולו אילם (בערך), לפני כניסה לעבודה חווייתית עם The Swell Mob. ב-2018 החלטתי לנסות לעבור מעבודה בסגנון סטודיו לסקאלה בינונית, ומאז החלו ההתאמות שלנו לשייקספיר, עם ‘מקבת׳’ שהייתה הראשונה שיוצאה לדרך.
תמיד עניין אותי תיאטרון פיזי ו'אמנויות התיאטרון האירופאיות', ויש חפיפה נרחבת בין בובות, מסכות, קלונה, בופון ומים. רציתי לראות איך שייקספיר מתנהג תחת טיפול של תיאטרון פיזי (גרוטובסקי/לקוק), ואני שמח לדווח שזה מצליח בצורה מרשימה - כך מוכיחים חמש השנים האחרונות של סיבובי ההצגות. למעשה, אני מוכן לומר כי הגרסה של שייקספיר המבוססת על דיבור מונוטוני כפי שהשתרשה ב-50 השנים האחרונות היא החריגה. שייקספיר שאב רבות מהקומדיה דל ארטה (שעדיין מתקיימת בפנטומימה ובהצגות של פאנץ' וג'ודי) ומהמסורות של הופעה פיזית.
את בוטוה התחלנו לחקור במהלך העבודה על מקבת׳, והיא הפכה לעקרון מרכזי בארגז הכלים שלנו יחד עם בופון. בוטוה כסגנון ריקוד חוקר כאב, שבירות וטרנספורמציה, ודוחה תנועות דקורטיביות. זוהי תהליך של ה
.jpg?format=auto&width=365)
