ביקורת: מגדלי מלורי, תיאטרון אלכסנדרה פאלאס

אמה רייס מביאה עיבוד מפואר ל'מגדלי מלורי' מאת אניד בלייטון, שחוזר לתיאטרון אלכסנדרה פאלאס עם כל החום, השנינות והקסם שהפכו אותו להצלחה אהובה כל כך. המופע מפוצץ באנרגיה מדבקת, ביצוע מוזיקלי יוצא דופן וסיפורים מלאי רגש, ומוכיח כי ההפקה הממריצה הזו רלוונטית כמו שהייתה נוסטלגית, חוגגת חברות, עמידות וכוחן של נערות צעירות עם קסם יוצא דופן.

ההפקה נפתחת בוויכוח בין תלמידות מודרניות, כאשר אחת מהן תומכת בהרפתקאותיה של דרל ריברס והמורשת המתמשכת של חברות ב'מגדלי מלורי'. אנחנו מועברים בצורה קסומה אל עולמו של בלייטון שמגשר בין דורות ומזכיר לקהל שהערכים שבמרכז הסיפור נשארים נצחיים. שיר בהשראת ג'אז ססגוני מעביר את כולם מתחנת פדינגטון לחוף קורנוול, ומציב את הטון למסע תיאטרוני דמיוני מלא התרגשות.

רובין סינקלייר מגישה הופעה מרתקת כדרל ריברס, שמשלבת בצורה מושלמת את ההתלהבות הצעירה עם הפגיעות הרגשית. דרל מגיעה לבית ספר פנימייה עם רצון לצבור חוויות חדשות ולמצוא את מקומה בין חברותיה, על אף שהטמפרמנט הסוער שלה מאיים שוב ושוב לערער את כוונותיה הטובות. סינקלייר מציגה את הקונפליקט הפנימי הזה בכנות, במיוחד כשהדרל מתארת את התחושה המוחצת של "ערפל אדום" ונחישותה ללמוד לשלוט לאיזון רגשי.

לצידה של סינקלייר ניצב צוות מוכשר של שחקניות שמביאות לכל דמות ייחודיות ועומק. בת'ני וודינג מגלמת בהבנה עמוקה את סאלי הופ, שלמסעה האישי היא למדה על הסכנות שבשיפוט מהיר. זואי ווסט מלאת חיים בתפקיד ביל רובינסון האובססיבית לסוסים, בעוד מולי צ'יזלי מעניקה בידור כתפסנית עליצית בשם אליסיה ג'ונס. עדן בארי מעניקה הופעה מרגשת כמארי לוא אטקינסון, שגבורה שקטה שלה מתגלה בהדרגה לאורך הסיפור, ואילו ריבקה קולינגווד בולטת כגווינדולין לייסי - אישה מבלבלת, מורכבת ולעיתים מרושעת. במקום להציגה כפשוטה לא נעימה, קולינגווד חושפת את הפגיעות שמתחת להתנהגות הקשה שלה, מה שהופך את הגילויים על רקע משפחתה לנוגעים ללב.

סטפני הוקלי בולטת במיוחד בתפקיד אירין דופונט. לא רק שהטיימינג הקומי שלה מושלם, אלא שגם יכולותיה המוזיקליות יוצאות מן הכלל. בין שתי שירים בולטים הם ההופעה המרגשת של מארי לוא בשיר If I Were a Girl, שמעודדת בעדינות את דרל לראות את החיים דרך מאבקה ולהעריך את הפרספקטיבה הבטוחה יותר שלה, והביצוע היפהפה של Hush Now Sally שמדגים את התמזגות הקולות המיוחדת של החברה יוצרת-המופת הזאת. המוזיקה היא ללא ספק אחת מנקודות החוזק העיקריות של ההפקה. רוב השחקניות גם מנגלות מנגינות, ויוצרות הרמוניות מעשירות שמגבירות כל סצנה. הגרסה המהודרת שלהן לMr Sandman פשוט נהדרת, והמוזיקה החיה הפכה לחלק אינטגרלי מהסיפור ולא רק רקע נלווה.

אמה רייס מראה מדוע היא נשארת אחת הבמאיות החדשניות ביותר בבריטניה. ההפקה מלאה בדמיוננות תיאטרונית שמזכירה את הפלאים של גאונות The Wild Bride. הרכבת לתורמים מוצגת בצורה צבעונית ונמרצת, וקטע השחייה המובל על ידי בובות מושך את רוח ההרפתקה הילדותית ביצירתיות יוצאת דופן. כל סצנה מתפרצת בתנועה ובמשחקיות משעשעת, מבלי לוותר על הלב הרגשי של הסיפור.

הכוריאוגרפיה דינמית ויצירתית לכל אורך המופע, מוסיפה מומנטום לביצוע. במיוחד זכורה התהלוכה הנחושה של סאלי ודרל הנושאות מחבטים ללקרוס בהכנה להתמודדות עם גווינדולין, שיוצרת דימוי חזק של סולידריות. קורע נשימה לא פחות הוא קטע החילוץ מהמצוק הדרמטי, שמוסיף מתח למחזה השני ומדגיש את חשיבות הדאגה, החברות והאלטרואיזם.

מתחת לצחוק והמופע טמונים נושאים משמעותיים שנוגעים לקהל המודרני. חכמה בצורה של עידוד דוחפת את הבנות להפוך ל"נשים אמינות וטובות שהעולם יכול להישען עליהן" — מסר שעדיין מעורר השראה ומעצים. ההפקה חוקרת נושאים כמו נאמנות, סליחה, יושר וצמיחה אישית ברגישות יוצאת דופן, ומזכירה שהכוח האמיתי מגיע לעיתים מהבנת האחר והקשבה לו, ולא מהגנה עליו או גינוי.

הכללת הפקת בית הספר לA Midsummer Night's Dream מוסיפה נדבך תיאטרוני מהנה נוסף, ואמירת המפתח שההצגה חייבת להימשך מהדהדת היטב את העמידות שהפגינו כל הדמויות. המסר של תקווה ואופטימיות נוגע ללב, כאשר הבנות מגלות את האומץ, החמלה והחברות שלהן, שכוחה עמידה ינצח תמיד על פחד ואי-הבנה.

אמה רייס עם מגדלי מלורי היא חגיגה משמחת של ההתבגרות, מציאת הקול והגילוי של האנשים שהופכים למשפחה שבחרת. מלא בתזמורות יפות, בימוי יצירתי, הופעות מלאות רגש והדגשה נפלאה של העצמה נשית. ההפקה המדהימה הזו לוכדת גם את הנוסטלגיה של סיפורי אניד בלייטון האהובים וגם את הרלוונטיות המתמשכת שלהם לקהל מודרני. זו הרפתקה תיאטרונית מלאה בלב, הומור ואנושיות שמגיעה שמירה והערכה על ידי אנשים מכל הדורות.

מגדלי מלורי מוקרן בתיאטרון אלכסנדרה פאלאס בלונדון עד ה-2 באוגוסט

קרדיטים לצילום: ג'ייק הברדליין