סקירה: ל'אליסיר ד'אמורה, פסטיבל האופרה דורסט, תיאטרון קואד, בית ספר בריאנסטון

פסטיבל האופרה דורסט מוצא את המקום המושלם לגאטאנו דוניצטי ב-ל'אליסיר ד'אמורה. תזמורת האופרה הקטנה הזאת מעבירה את הפעולה בערמומיות מעיר איטלקית לסביבה שלה בכפרות של הארדי. אזכורים מקומיים כוללים ג'ין לונדוני במקום יין אדום, קבלת שאלינג המלכה, וגדוד סקוטי שמשכון באזור.

הכל מתיישב היטב כשמספרים סיפור רומנטי על שיקוי אהבה במקום היערני הזה בבית הספר בריאנסטון, בסמוך לכפר בלנדפורד פורום, שם מפוזרים רמזים שנונים על עכבר העיר מול עכבר הכפר.

מעצב הבמה ראפוס מרטין יצר רקע של עצי תפוחים אידיליים המשתלבים בהנאה עם פעילויות כפריות הכוללות קטיף התפוחים במעלות סולמות ומשחק משעשע של תפוח במים במסיבת חתונה.

כאשר דוקטור דולקאמארה, אותו מגלם איידן סמית' בקול בס גרוגרת ובזמן הגעה מצוין, יורד מלונדון, מקהלת פסטיבל האופרה דורסט מביעה פליאה מהפלא המוחלט הזה. אז הוא מעז לקרוא לקהל הכפריים, דבר שמעורר צחוק גדול מהקהל.

נמורינו, פועל חווה עני, הוא כמובן גיבור היצירה. הטנור הבריטי-אירי המעולה ג'יי ברהירסט מעביר בקסם את תמימותו ואת מוצאו הפשוט, כולל סצינה של ערבוב חמאה וחוסר יכולתו לראות דרך המרמה של הרופא השקרן שמוכר שיקויי אהבה מזויפים שנמורינו משתוקק לקבל כדי לזכות באהבתה של אדינה היפה.

ברהירסט מסעיר את הקהל בביצוע האופוריאטי המלא רגשות והיפיפה "אונה פורטיבה לגירימה" בפרק השני, כשהוא מבחין בדמעה בעיניה של אדינה ומבין שהיא באמת מאוהבת בו.

גם הסופרן הארן הונג, דמות קטנה עם קול גדול, מביאה הרבה אופי לתפקיד אדינה. דואטה שלה, "קואנטו אמרה" עם דולקאמארה בפרק השני בולט במיוחד.

לא נחות ממנו, ג'ונתן איירס הגבוה והרזה מציג דמות גאה של בלקור הנרקסיסטי, קפטן המשמר. ברגליו הארוכות והקומיות המזכירות את ג'ון קליז, הוא מפיל את הקהל עם האריה המרושעת שלו, "קומ פארידה וזוזו".

גווני סתיו כפריים משתקפים בתלבושות של ליבי ווטסון, עם כתמים כתומים בסשיות ובפרחים בשיער של אדינה במסיבה. אני גם אוהב את הפרט של אישה במקהלה וילדיה שניים מניפים דגלים אדומים עם הגעת דולקאמארה.

קל לראות מדוע ל'אליסיר ד'אמורה, שהוצגה לראשונה בשנת 1832 במילאנו, היא אחת האופרות המפורסמות של דוניצטי. היכרות טובה עם אופרה – היא מלודית, מצחיקה וקלה למעקב. למזלנו, אין מוות מצער. והעלילה השמחה והמוכרת של נער עני שמפגין אהבה לנערה לכאורה בלתי מושגת, וקצין יריב שמנסה לגזול אותה, אך הכל מסתדר בסוף – היא מאוד משביעה רצון, במיוחד בעולם המקורבל שאנו חיים בו כיום.

במאי אנדי מורטון מעניק לנו הופעה חיה, עם הרבה תנועה ומניעים. פעמים רבות הפקות אופרה (ולא רק אלו "בלונדון") הן סטטיות מדי. צוותו מראה ביטחון, ואף ראיתי פעם מקהלה שנהנית יותר מההופעה הזאת. במאי המקהלה סטיבן האריס ראוי להזכרת תודה על שהוביל והשריש את הקבוצה החיה הזאת.

עבור המעוניינים להשתתף יותר, פסטיבל האופרה דורסט מעודד זמרים שאפתנים להגיש מועמדות לקורס בן 18 ימים, לעבוד עם סולנים, במאים ומנצחים. הנבחרים מופיעים אז במקהלה המעולה הזאת בהפקות בעונת הקיץ.

האקוסטיקה באולם הקונצרטים של בריאנסטון טובה, והמנצח פרנק צייטלורסט שולט ביד רמה על תזמורת הפסטיבל דורסט בניצוחו של המוביל אמת ר אינגין. לא חסך דבר, ואתה מרגיש שאתה מקבל תמורה מלאה לכספך. למי שתקציבו מוגבל, פסטיבל האופרה דורסט מציע גם כרטיסים מוזלים לסטודנטים ולמתחת לגיל 40.

הבודה הקטנה היחידה היא התרגומים שיושבים על המסך – לא כל כך נוחים. אני עדיין מנסה להבין מה פירוש "panking" (מילה שעדיין לא פגשתי באיטלקית בדולינגו). כנראה טוב שיהיו תרגומים למי שלומדים את הסיפור לראשונה או למי שצריך תזכורת, אבל הם מפריעים לפעמים.

בסך הכול, האווירה מיוחדת במקום הכפרי הזה. החנייה נוחה, הצוות (רבים מהם מתנדבים) ידידותי, אפשר לקנות משקאות ופיקניק (או להביא משלכם), ויש גישה נוחה לאוהלים כדי להתחמק מהשמש או הגשם (כן, הוא יגיע) ולגשת לאולם הקונצרטים עצמו.

מלבד ל'אליסיר ד'אמורה, העונה דורסט אופרה מציג גם את סמסון ודלילה של קמיי סן-סאנס. שווה לראות אחת מההפקות, או את שתיהן, בין אם אתם תושבים מקומיים או אורחים מ"למטה מלונדון". כך או כך, תיהנו מהופעה מצוינת בסביבה פסטורלית.

פסטיבל האופרה דורסט נמשך עד ה-25 ביולי

קרדיטי צילום: ג'וליאן גיידרה