סקירה: אֵשָׁה לְג'יימס ויילן, תיאטרון ג'רמן סטריט

חברת התיאטרון Mint, שבסיסה בניו יורק, מתמחה באוצרות תיאטרוניים שנזנחו עקב תקלות היסטוריות. במקרה זה, יצירתה היא תרזה דיבי’s 1937 אֵשָׁה לְג'יימס ויילן, המוכרת בעיקר בשל הדחייה שלה מתיאטרון האביי של דבלין תחת כללי צנזורה שמרניים חדשים, ולא הוצגה בבריטניה מאז ריצת מופע קצרה ב-New Diorama בשנת 2011.

אֵשָׁה לְג'יימס ויילן היא, בליבה, הצגה על אנשים בצומת דרכים – “חופשיים לעשות שינוי”, כפי שאומר דמות אחת. נן (קלונה פלין) מאוהבת בע businessman הצעיר השאפתן ג'יימס ויילן (פיאך קונץ), שעומד לעזוב את עיירתם הקטנה באירלנד כדי לחפש את מזלו בדבלין, אך תמהיל מורכב של עקשנות, החלטות רעות נעשות מתוך ייאוש והודעות מעורבות מסביבתם מונע מהם להיות יחד.

במהלך ההצגה, מוענקת dignity לנן ולמצבים הבלתי אפשריים שבהם היא מוצבת; עד המחצית השנייה, היא נשואה לגבר אחר ואלמנה, ואינה יכולה למצוא עבודה בשל אחריותה כלפי אביו של בעלה המנוח. ג'יימס, meanwhile, מתמודד עם תפקיד ניהולי בחברת רכב, כשהנשואיות לבתו הגאוותנית של המנהל לשעבר שלו (מולי האנלי) מהבהבת באופק.

אבל דיבי אינה מתירה לאף אחד מהאוהבים להתרחק. בכל אחד משלושת הפרקים הברורים של ההצגה, נן וג'יימס בוגדים זה בזה בדרכים שאי אפשר לחזור מהן, לפני שהם מגלים מחדש את הדרך האחד אל השני, עם פלין וקונץ נותנים פירוש מותאם של הכימיה הנדרשת שלהם.

ההפקה הזו מציגה רגישות למסגרת הצמודה של כתיבתה של דיבי, תשומת הלב שלה איך הזמן עובר מבלי להניח לנו להימלט מההשלכות של הבחירות שלנו. הבמה של ניל אייריש היא פסטיש ידידותי לתיירים של חיי הכפר האירי, עם קירות אבן מוסיים, עד שזה לא; במחצית השנייה, הכפר פונה למשרד עקר, שג'יימס מעולם לא הצליח להפוך לבית.

זו גם הצגה שלוקחת את טקס הגניבה בעיירות הקטנות מאוד ברצינות. הכעס והדברים הבלתי נאמרים בין ג'יימס לנן מצויים כל הזמן תחת מיקרוסקופ, מחזיקים קבוצת דמויות תומכות, הממשיכות להניע אותם או לסלוח זה לזה או להסתכל במקום אחר. זה הולם שהשיא הפיזי של ההצגה – קטטה – לא מבוצע על הבמה, אלא מנוגן כולו דרך חלון.

איבן גפני זורח כאייט, אהובה שהפכה ל-“דודה סאלי” של ג'יימס, בעוד דויד רוול ופט רמקולד מספקים הקלה קומית מוצקה כמזכירה אפּולו שמתלהב וידידתה הישנה של נן טום, שמוכיח לה בכל פרק ש“את ואני יכולים להסתדר”. הבמאי ג'ונתן בנק – שביים את ההצגה לראשונה בניו יורק בשנת 2010 – נוקט בגישה קומפקטית לקסם של החברתיים הצמודים הללו, כשכולם רוצחים והשמעת שיחות לא מיועדות להם.

אֵשָׁה לְג'יימס ויילן הייתה האחרונה בסדרה ארוכה של הצגות שדיבי שלחה לאביי, רבות מהן חלקו את העיסוק של מחזה זה באידיאולוגיה של זהות וחופש עשיית החלטות מול הלחץ החברתי. הפקה זו המחשבת המחשבה מציגה תיק חזק לבחון מחדש גם את העבודות המוקדמות הללו.

אֵשָׁה לְג'יימס ויילן עולה בתיאטרון ג'רמן סטריט עד 25 ביולי

זכויות צילום: אלכס ברנר