שפות זמינות
מאחר שנוסדה רק בשנת 2015, חשוב לזכור את ההשפעה של Chineke! Orchestra על המוזיקה הקלאסית. התזמורת לא רק מקדמת מוזיקאים שחורים ובעלי מגוון אתני, אלא גם חוגגת מלחינים ממורשת שחורה ומגוונת אתנית, ומעניקה שבח ראוי לכישרון שלעיתים קרובות נשכח.
ה-Proms של אמש שפכו אור על Edmund Thornton Jenkins, מלחין ומוזיקאי אמריקאי מוכשר להפליא שנפטר באופן טרגי בגיל צעיר, בגיל 32, ממש כשקריירתו החלה להמריא. יצירתו הבלתי גמורה "Ballet" הייתה היצירה הראשונה של הערב, מעובדת ומסודרת מחדש על ידי אחיינו הגדול, Tuffus Zimbabwe.
הפתיחה, "Processional", שילבה פתיחה בעלת צליל קולנועי, עם נשיפה דרמטית, שעברה לסגנון עליז ורענן יותר, עם פרק שני בהיר ומרנין עם רמזי רומנטיקה. למרבה הצער, הפרק המסיים, "Danse générale", נשכח למדי, ונשמע עדיין כאילו הוא זקוק לעבודה נוספת כדי להשלים אותו.
קרדיט תמונה: BBC/ Mark Allan
לאחר מכן נכנסה הסופרן האמריקאית הכריזמטית תמיד, Angel Blue, שפתחה עם "Knoxville: Summer of 1915" של Samuel Barber. מלאה בנוסטלגיה, בתמימות ילדותית ובבלבול, Blue תפסה היטב את השחזור המוזיקלי המעורר של Barber לשיר פרוזה מ-1938. יש לה קשר יפהפה עם הקהל, וברור שיש לה חיבה עצומה ל-Proms, כשהיא נראית מתרגשת בבירור בכמה רגעים.
לאחר החלפת שמלה מהירה, הגיעו ביצועים של יצירות אהובות במיוחד על הקהל: "Love Is Here To Stay" של George Gershwin, "My Funny Valentine" של Richard Rodgers, "Puttin' on the Ritz" של Irving Berlin (עם התייחסות מיוחדת לסולו החצוצרה הנפלא של Richard Kelley) ו-"That Old Black Magic" של Harold Arlen, כאשר "Four Songs" של Margaret Bond, שהיה אמור להופיע בתוכנייה, נעדר ללא הסבר. למרות שהיו מהנים, הביצועים הללו לא היו ההתאמה הטובה ביותר לקולה של Blue, שחסר את הטווח הנמוך ואת האיכות המעושנת יותר הדרושה לשירת ג'אז אמיתית.
יש לי הערכה עצומה כלפי Blue, לאחר שראיתי אותה מופיעה פעמים רבות בעבר, אך אמש קולה לא הצליח לחדור מספיק לאולם. לאחר האזנה חוזרת להקלטה ב-BBC Sounds, קולה נשמע ברור יותר משם, אך עדיין יש בו איכות מעט עמומה ומושתקת. היא יודעת כיצד להשמיע את קולה במקום הזה, ולכן אני נוטה להאשים את מיקס הסאונד, שכן העוצמה והחוזק של השירה פשוט לא הגיעו לרמה של הופעתה המבריקה ב-Last Night מ-2024.
קרדיט תמונה: BBC/ Mark Allan
לאחר ההפסקה הגיע שינוי אווירה משמעותי עם "Symphony No.8" של Dvořák, בהירה ואופטימית, שנוגנה במרץ ובאנרגיה עצומים לאורך כל היצירה. Jonathon Hayward הוא מנצח נפלא שבאמת חודר מתחת לפני השטח של יצירה זו, שלעיתים נראית פשוטה, כדי לחשוף את השכבות הרבות שמתחתיה. מדובר ביצירה שאפתנית מבחינה מבנית, שמאתגרת את התזמורת בנקודות בלתי צפויות, במיוחד את הצ'לו, הנושא חלק ניכר מהמשקל המלודי.
Hayward ניצח על היצירה ללא שרביט, והניח לידיו לאותת ללא הרף מסרים עדינים לתזמורת; הוא מנצח מאוד אקספרסיבי, והקרין זאת אל Chineke! Orchestra, שספגה זאת לתוך ביצוע מבריק של היצירה. הפרק השני שפך אור על הדו-שיח היפהפה בין החליל לקלרינט, והחצוצרות היו פשוט מנצחות בפרק המסיים. סיום תוסס ומלא אנרגיה לערב מעורב.
ה-BBC Proms ממשיכים ב-Royal Albert Hall עד ה-13 בספטמבר
קרדיט תמונות: BBC/ Mark Allan
