אדינבורו 2026: ריאיון עם פרייזר סקוט ואוליביה קו על "שפה משותפת"

BroadwayWorld נפגשה עם הכותב ובמאי פרייזר סקוט והשחקנית אוליביה קו לשיחה על הבאת "שפה משותפת" לפסטיבל אדינבורו 2026.

ספרו לנו קצת על "שפה משותפת".

פרייזר: שפה משותפת הוא מחזה על זהות. זה מחזה על הבנת מי אנחנו ואיך אנחנו מדברים, במיוחד בסקוטלנד. הוא מנסה לפרק את הקשר המורכב שיש לנו בסקוטלנד ואת הגמישות של האופן שבו אנחנו מדברים וכיצד זה יכול להשתנות ולהשתנות ככל שאנחנו מתבגרים.

אוליביה: הכל בו כל כך מיוחד بالنسبة לי, ועצם זה שאני שוב מצליחה לעשות את זה זה כל כך מיוחד לי. אני חושבת שזה אחד מאלו שכאשר רואים מופיעים מאוחרים בקריירה, והם מדברים על דברים מסוימים ואומרים "זה היה סימן היכר, זה היה סימן היכר" - שפה משותפת מרגישת כך עבורי. אני לא יודעת אם אי פעם אצליח לשחזר את איך שאני מרגישה לגבי זה כמופע, אבל כמה שאני ברת מזל שיש לי את זה בשלב הזה.

לאור מה שעשיתי לפני כן, הטבע של החיה של הפסטיבל הוא שאתה יוצא על הבמה לראשונה או כשהייתי עושה את זה בעבר, עשיתי PALS, שהיה מופע שנעשה לפני כן, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שלי לעשות את התפקיד ובטרם לכך, רכבת ראש הייתה ניסיונית ומוכחת. זה ניסה ונבדק אבל לקח את זה לקחו בסקוטלנד ויודע מה זה אומר לאנשים, אני פשוט לא יכולה לחכות שיותר אנשים ירגישו את התחושה הזו.

למה להביא את זה לפסטיבל?

פרייזר: עשינו סיבוב הופעות בעונה שעברה מסביב לסקוטלנד וזה היה סיבוב מדהים שבו הצלחנו לבקר בכל רחבי המדינה כמו פיבלה, סנט אנדרוס ופייזלי. נפגשנו עם הרבה אנשים וקהלים שונים. משהו שהיווה קבוע במהלך הסיבוב היה שהקהל נשאר לאחר המופע ורצה לדבר איתנו ולא רק לומר "כל הכבוד" אלא לשתף סיפורים על מה שהמופע עורר בהם או לשתף חוויות. עבורי, להביא את זה לפסטיבל אומר שאנחנו יכולים להגיע ליותר אנשים עם המופע. זאת קהל מאוד מרוכז ומגוון בינלאומי באוגוסט. אז זו הזדמנות נפלאה להביא את המופע לאוכלוסייה כה רחבה.

אוליביה: אני חושבת שהמטרה היא להגיע ליותר אנשים. אני חושבת בגלל התגובה שהייתה לנו בטיול ובתגובה שהייתה לנו בקומברנאולד. מישהו ניגש אליי לאחר מופע שהיה גר בדרום במשך 25 שנה וחזר לאחרונה לאזור. איש גדול ונחוש ועיניו היו אדומות והוא סיפר לי כמה המופע משמעותי עבורו. להיות עם החוויה הזו שוב, אני חושבת שהמופע עושה משהו שבו אנשים לא ידעו שהם רוצים להעלות נושאים שהיו במופע עם כך הרבה עוצמה ו"חשבתי על זה tantas פעמים אך מעולם לא יכולתי להביע את זה".

למה זה חשוב שיהיו קולות סקוטיים בפסטיבל?

אוליביה: זה כל העיקר, נכון? אני חושבת שמה ש捕ור בבוסטן, זה סוג של תביעה של זהות לאומית ללא חיפוש של לאומיות על פני מישור רחב יותר. זה תופס את התביעה של זהות עבור צעירים וגם עבור אנשים גאים להיות סקוטיים ורוצים להראות לעולם מה זה להיות סקוטי, ובוודאי שהמקום הטוב ביותר לעשות זאת הוא הפסטיבל.

עד כמה אתה חושב שהעבודה הסקוטית מיוצגת בפסטיבל?

פרייזר: אני חושב שזה לא רע בכלל עכשיו. אני חושב שלסקוטלנדים יש את היתרון לכך שאנחנו קרובים לאדינבורו יותר מאנשים שלא גרים בסקוטלנד. מחסום הנסיעה והלינה הוא גבוה פחות באופן כללי עבור מופעים סקוטיים. אני חושב שיש הרבה עבודה סקוטית בפסטיבל, אבל אני חושב שהדבר שלא מדוברת עליו מספיק הוא שמדברים על אדינבורו כמקום שלא קיים אלא באוגוסט. אני חושב שזו הבעיה הקשה ולא חוסר מודעות לגבי עבודה סקוטית. העיר והמדינה הן מדינה מלאה באמנים שיצרו עבודות במשך 11 חודשים בשנה אחרת. זה פסטיבל בינלאומי וזה הפסטיבל האמנותי הגדול ביותר בעולם וגם פסטיבל סקוטי. אני חושב שאנחנו לא שומעים על זה מספיק.

מהן כמה אתגרים של לעשות ריצת פסטיבל מלאה?

אוליביה: אני אעבוד קשה. מכיוון שאני במרכז הסיפור הסקוטי ואני עובדת בדיוק במרחק של קילומטר משם, יש לי את ה-local שלי סביב הפינה משם. אז זה עלול להיות מכשול שאני אצטרך להתגבר עליו, כדי שלא אשכח את זה.

אנחנו על הבמה בשעה 14:45 וכשהייתי ב"רכבת ראש" אנשים היו עושים מזה יום ואומרים "או, היית מדהימה" ואני הייתי אומרת, אתה זוכר את זה?! לעומת זאת, בשעה רבע לשלוש זה אומר שאנשים יכולים לבוא ולהתמקד בכל מה שהם עושים לאחר מכן. אחד האתגרים יהיה לגרום לאנשים לשבת במקומות אבל אנחנו פתוחים לכך אחרי שקיבלנו את התגובות שיש לנו.

מה אוליביה מביאה למופע?

פרייזר: היא בעצם מביאה הכל לזה. כאשר זה מחזה בשביל שחקן אחד, זה חי או מת על השחקן ההוא, שזה הרבה לחץ עבור כל אחד לשמור על הקהל באותו הזמן ולזכור את כל העבודה. אין לך מישהו להתנגן עליו. אוליביה הצטרפה למופע מאוד מוקדם בתהליך, התחלנו לפתח את שפה משותפת ב-2023 ואוליביה הייתה חלק מזה והיא נשארה עם המופע מאז. 

המופע התפתח סביבה בצורה מאוד יפה שבה היא מרגישה יותר כמו שותפה למופע ולא מערכת יחסים של שחקן/כותב/במאי מסורתית. היא נושאת את זה וברוב המובנים הגדרה של המופע, שזה מאוד מתגמל. מה שיפה בהחזרה לזה עם שנינו זה שחזרנו עם שנה של חוויות חיים חדשות ומגלים גילויים חדשים וחלקים שונים במופע מצליחים להכות בנו. אוליביה היא המפתח למופע באמת ולחווית הקהל. היא האדם שמוסר את העבודה מדבר ישירות לקהל. זה לא היה קיים בלעדיה באופן אישי ובכישרונה ומיומנויותיה כשחקנית גם.

מה היית רוצה שהקהל ייקח מהמופע?

פרייזר: יש שאלה גדולה במופע על כמה אנחנו מורשים להיות בטוחים בעצמנו. זה חגיגה של יחודיות אני מניח ולצמוח ולהיות לא מפחד מהדברים הקטנים שגודלים עצמם. אתה פרי של חייך ומקווה שאנשים ירגישו קצת יותר בטוחים להיות עצמם. המופע מעניק לאנשים נוחות בידיעה שהתחושה של להיות השונה או לא ממש להתאים היא חוויה מאוד נשמעת ורבים חשים כך. בעוד שזה יכול להיות בודד, אנשים לא עוברים את זה לבד. אני חושב שהמופע גם מאוד מצחיק אז אני מקווה שאנשים ייהנו. יותר מכל, זה קומדיה ואני פשוט מקווה שאנשים יעברו שעה מהנה בפסטיבל.

אוליביה: גאווה. הדרך שבה הרגשת לגבי הסרטונים שיצאו מבוסטון. זה מה ששפה משותפת עושה לאנשים להרגיש ואם נוכל לבקבוק את זה ולתת את זה לאנשים מכל העולם - כי לא מדובר רק באנשים סקוטיים שצפו באוהדים שלנו בגביע העולם. ואחד מגביעי העולם השנויים במחלוקת ביותר. אין צורך להיות סקוטי כדי לבוא ולראות את זה, זה על גאווה מהיכן אתה בא ולהחזיק בגאווה הזו ללא קשר מאיפה אתה בא.

שפה משותפת תופסת מקום בפסטיבל מה-7 עד ה-31 באוגוסט עם כרטיסים זמינים כאן

זכות צילום: פיטר דיבדין