סקירה: עכשיו אתה רואה אותי בהופעה חיה, קולוסיאום לונדון

מלא עד אפס מקום באשליות ואכזבות, מהר מאוד מתברר שעכשיו אתה רואה אותי בהופעה חיה הוא מופע קסמים רק במובן אחד של המילה. 

אולי זאת הסיבה שהקשר המפורסם כל כך לטרילוגיית הסרטים שבכותרת דק כל כך שאפשר היה ללכת עליו בתצוגת האופנה של שבוע פריז. או שניסיונות להציג קסמים בקנה מידה קטן מהבמה של המקום הגדול ביותר בווסט אנד נראים משימה חסרת תכלית. או שהקוסמים החקים לוקים ביכולת לבלוט, כשהם מבלים את רוב הזמן מחייכים בכפייה כמו משתתפי תחרויות יופי או מחלקים הצגות לא אמינות כמו קאסנובה של יום שישי בערב ("רק ללילה הזה... רק בשבילך..."). 

זה לא אומר שהם לא יודעים מה הם עושים. כולם מיומנים ומצלמים טובים באותה מידה. הרביעייה הראשית - שכונתה ארבעת הרוכבים על שם הדמויות מהסרט - מביאה כל אחד משהו שונה לשולחן. המנחה הנעים מתיו פומרוי היה מצטיין בקלפים בימי ויקטוריה בזכות מהירות הידיים והדיבור הרהוט שלו. המופיע הבריח אנדרו בסו הוא האיטלקי; אנחנו יודעים זאת בזכות המבטא האיטלקי העבה, הזקן שיכול היה להיות מפוסל על ידי מיכלאנג'לו, קריאות "מאמא מיה!" והספר הגדול עליו כתוב "איטליה" בצד. הצרפתי אנזו ויין מרשים עם אשליית טלפורטציה שמטעה אותנו פעמיים. הקנדית גבריאלה לסטר (החברה היחידה בקאסט) משלימה את הקשר השולי לסרטים עם שגרת שוד שמסתיימת בתיק שנמלא לפתע בכסף.

הצוות מושלם על ידי שלושה צעירים מוכשרים מBritain's Got Talent. אדן צ'ואי מרהיבה אותנו במזרקת קלפים מרשימה, ואחריה עוד אחת, ואחריה נוספת. הפיינליסט רפטי קופה מנבא באיזה עיר מישהו חושב (רמז: מתחילה באות L). ההיפנוטיסט האלבינו פרייזר פנומן שגרתו נשכחת כמו המראה שלו זכור. אף אחד מהם לא מקבל את ההזדמנות לזרוח באמת, למרות (כפי שפומרוי מספר בגאווה) שאלו הם הדור הבא של ארבעת הרוכבים. 

לכל אחד מהם קשה למצוא פגם בנפרד. יחד, עם זאת, זה פחות מרוץ סוסים ויותר מסע מופקע בבוץ. בסו מסביר את ההיסטוריה והסכנות מאחורי שחזור תא הטורטורה הסיני של הודיני אבל - אחרי כל כך הרבה אשליות - קשה לראות בחלק זה יותר מחתיכת פעלול ויזואלי נוסף ולא מימוש מומחיות אמיתי. באותה מידה, בריחתה של לסטר מתוך כספת מתפוצצת חסרת סכנה ממש כמו סנדוויץ' גבינה. השימוש במסכים מזכיר את המרחק הפיזי הגדול שבין הקהל למבצעים, מדלל את הקשר האישי ושואל את השאלה: למה לבוא לווסט אנד כדי לצפות בקסמים על מסך כשאפשר לראות 11 עונות של Fool Us של פן וטיילר בנוחות הספה? כינורות דופקים ותופים מאיימים שאפילו לא מביישים סרט של בונד עושים עבודה נפלאה בהגברת המתח הקיים, אפילו כשהתוצאה מבעיתה בניבול הפנים.

וזה לפני שמדברים על שני ההיבטים הכי מביכים. גם אם קוסמים סולו כמו דרן בראון, דינמו וג'יימי אלן מושכים ללא בושה את ספר המשפחה הפרטי שלהם למיתרי הלב, זה לא מצדיק שכל שבעת חברי ההרכב יעשו זאת כאן והשפעת זה מעצימה יותר מדי את תחושת הדביקות. ותכנון קטעים גדולים המבוססים על אביזרים פשוטים דומים לאפליקציית החשבון הקסום (שמשמש לסיום המהיר) או תיק הטורא גלאסי הוא פשוט עצלנות.

השאלה היא: מי הקהל היעד? מי שכבר ביקר בכמה מופעי קסמים, כבר מכיר טוב לא מעט מהטריקים ינמיך מעט את המושב באופרה כשרואה שוב תיק אחד מונף גבוה במשך רוב הערב. עכשיו אתה רואה אותי בהופעה חיה אולי טוען שהוא מתאים למשפחות, אבל לא סביר שקוסם שמופיע במסיבות ילדים יתקשר עם הקטנים ויישאל אם הם פוחדים למות. ופחות סביר שיקח עקרב חי מתפתל בזנבו, יכניס אותו לפה, ילהטט בדבק יפני על שפתיו ואז יזמין מתנדב לתת לו סטירה ככל יכולתו. לפחות כשההורים צופים.

מי שחדש לעולם הקסמים או מצפה לרמה עמוקה כמו קו מריאנה יוכל ליהנות, אבל יש חלופות טובות יותר בלונדון, לא פחות מהערב הקבוע של אוליבר טבור West End Magic, או למעוניינים בקסמים קורים במרחק סנטימטרים מהאף שלהם, The Magicians' Table.

עכשיו אתה רואה אותי בהופעה חיה מוצג בקולוסיאום לונדון עד ה-6 בספטמבר.

קרדיט צילום: יוהאן פרסון