אדינבורו 2026: ג׳סטין אליזבת סייר - בלוג אורח

ג׳סטין אליזבת סייר כותבת בבלוג בברודוויוורלד על הבאת ההצגה "ג׳סטין אליזבת סייר היא אישה בת 40" לפסטיבל אדינבורו 2026.

בח赞 ל"האישה בת ה-40"

לפני שנים רבות, הייתי בסטודיו ריפלי גרייר, ועברתי ליד שחקנית מבוגרת שלבשה מה שקריתי אז "המדים"; בגדים שחורים נוחים אך אלגנטיים, נעליים סבירות וצעיף להוספת נגיעה של צבע. למרות שלא שוחחתי איתה, הרגשתי כאילו אני מכירה אותה. היא הייתה שחקנית, לא המפלצת המרוכזת בעצמה שהכרנו מייצוגים בכתבים החל מצ׳כוב ועד ל"הקאמבק"; היא הייתה אומנית, מקצוענית. היא לקחה את עבודתה ברצינות, והגיעה כדי לעשות את העבודה.

אני חושבת על האישה הזו לעיתים קרובות, כי היא ייצגה סוג של שליטה עצמית שרק יכולתי להבחין בה מרחוק. אני אוהבת נשים כאלה, השחקניות האלה, סוסות העבודה הללו, האומניות הללו. אלה שמגיעות מופלאות, ועושות את העבודה המופלאה ביותר. אהבתי אותן, ובאופני ניסיתי לחקות אותן. מאז, הצורה הבלתי מוכרת הזו של שחקנית הפכה לקיצור למה שתמיד חשבתי על חיים בתיאטרון; יש זוהר אבל יש גם עבודה קשה. כדי לעשות את העבודה הזו, ולעשות אותה טוב, עליך להביא את כל מה שאתה. עליך להופיע, בצורה מלאה ושלמה בדיוק כמו אותה שחקנית אנונימית בריפלי גרייר. מוכנה לצאת לדרך.

כעת איני יודעת מדוע דווקא האישה הזו העלתה זה עבורי, ואיני מתיימרת להבין במלואו מה יוצר את הקשר בין נשים חזקות לגברים הומואים. המיטב שאני יכולה להציע הוא שאנו רואים זה בזו חגיגה זו של זו. אנו אכפתיים בכמה מהדברים המשותפים, אותם דברים שהעולם הגדול מגדיר כפזיזים או מיותרים. אנו מטפחים את האמנויות האלה, את האירועים האלה, את הרגעים האלה, ומתייחסים אליהם ברצינות ובכובד הראש שהם דורשים. אנו חולקים אהבות אלו, ובמשותף זה אנו מוצאים אחד בשנייה הבנה עמוקה וכבוד ואהבה הדדיים.

בעת כתיבת ההצגה שלי, ג׳סטין אליזבת סייר היא אישה בת 40, חזרתי וסקרתי את כל הנשים המדהימות בחיי, הן הנשים שהכרתי באופן אישי והן שניהלתי בהשראתן מרחוק. ובכל הדוגמאות האלו, ישנה נקודת המשותף ייחודית שתמיד משכה אותי לנשים אלו. עם כולן, מסבתי נאן יורון ועד אתל ברימור, דרך נורה מיי ליינג ואיליין סטריטש ועד ג׳סטין ויויאן בונד ופני ארקייד, יש מראה של ביטחון. הסתמכות עצמית, שימוש עצמי בשלמותם שמושך אותי. הנשים האלה באות ומגיעות כפי שהן, כי הן יודעות שאף אחד לא יכול לעשות את מה שהן עושות, כפי שהן עושות זאת. תמיד רציתי זאת לעצמי, וכעת, כשאני נמצאת בשלבי ה"היותי אישה בת 40", אני סוף סוף מרגישה שאני מגיעה לשם.

אני יודעת כל כך הרבה ממה שאני היום, ואני יודעת כמה התיאטרון חשוב לי. אני חושבת שזה הצורה החיונית ביותר של תקשורת שיש לנו כבני אדם. זו התעמלות באמפתיה ותרגול של האמונה. אני אוהבת שעדיין אנו יוצרים הזדמנויות לשחק משחקי דמיון יחד לשעה או שתיים. ואני אוהבת את ההיסטוריה שלו, כי ההיסטוריה שלו חיה בתוכי ובכל מה שאני עושה. בזמן שאני כותבת את זה, יש לי שלוש תמונות על שולחני, אחת של אלאונורה דוזה, אחת של אלן טרי ואחת של שרה ברנהרדט. "שלוש המוזות הגדולות של התיאטרון שלי", שאהבתי ולמדתי מהן, שמזכירות לי עקרונות שבהם אני מאמינה בלב שלם במה שאנחנו עושים. דרך אל האמת, לתיאטרליות ולשמחה. אני מטפחת אותן ונושאת אותן איתי תמיד.

אני גם יודעת שההסתמכות הזו על ההיסטוריה נובעת מהתחושה של אובדן שהרגשתי גדלה בעקבות משבר האיידס. כל כך הרבה גברים הומואים מבריקים אבדו למחלה הנוראית הזו, מורשות תיאטרוניות שלמות נעלמו באחת. כל כך הרבה אנשים הומואים בדור שלי חיפשו חזרה אחרי המנטורים והחברים שגזל מאיתנו המגפה הזו. אנו נושאים אותם איתנו כעת, מוסיפים את החזונות שלהם לשלנו, שבים ובונים את הגשר בין מה שאבד למה שיכול להיות כעת.

זהו כבוד להיות בן 40 בכל תחום כיוון שכל כך הרבה כישרונות לא זכו להזדמנות. אני לוקחת את הכבוד לשאת אותם איתי בכובד ראש רב.

כולנו בנויים ממאות אנשים, ממגוון גוונים השבורים דרך הפריזמה של העצמי, זוהרים באור הייחודי שלנו. כשאני נכנסת לעולם הזה של נשים בנות ארבעים, אני עדיין חוזרת אל אותה שחקנית אנונימית בריפלי גרייר, חיה באמת שלה, יודעת מי היא, וממשיכה הלאה. זה לא ביטחון רועם נוצץ ומרסק, זו משהו עדין ושקט יותר, אלגנטיות צנועה, מבריק יציב שיכול לעמוד בכוחות עצמו ולזרוח. אני עדיין עובדת על זה. אבל אני יודעת כל כך ברור איך זה נראה, ואיך זה מרגיש, שיום אחר יום, ניסיון אחר ניסיון, אני יודעת שאני סוף סוף הופכת לאישה בת 40 שתמיד רציתי להיות.

ההצגה "ג׳סטין אליזבת סייר היא אישה בת 40" תיערך ב-18:10 תחתיה, בבריסטו סקוור, בין ה-5 ל-30 באוגוסט.

קישור להזמנות: https://www.underbellyedinburgh.co.uk/events/event/justin-elizabeth-sayre-is-a-40-year-old-woman

תוכן ממומן