ביקורת: BBC PROMS: חיים לאחר המוות: חזונות מעבר, אולם רויאל אלברט

בניגוד לדברים אחרים, האמנות קיימת כדי לנסות ולהסביר את העמוק, לתווך את מחשבות ורגשות האמן לציורים, ספרות או, במקרה זה, מוזיקה. מוות ומה שמחכה מעבר הוא נושא תכוף, ברוב המקרים נשקל על ידי יוצרים עם עשורים מאחוריהם – לא כך היה עם שלושה מתוך ארבעת המלחינים בתוכנית הפרום הזו. לילי בולאנגר, אוליבייה מסייאן וריכרד שטרוס היו כולם בתחילת שנות ה-20 לחייהם כשהרכבי היצירות שלהם נכתבו; לעומת זאת, קרול שימנובסקי היה בשנות ה-40. ועדיין כל יצירה מצביעה על עומק רגשי וניסיון שמעבר לשנותיהם.

ה-BBC National Orchestra of Wales הצטרפה למקהלת הפילהרמונית של לונדון ולמקהלת ה-BBC הלאומית של ויילס, וכן למבחר סולנים ווקאליים בקונצרט זה. ריאן בנקרופט הנחה את שלושת האנסמבלים במיומנות וברגישות, בהנחיה חלקה של המוזיקאים והזמרים דרך יצירות מלאות רגשות.

בולאנגר הייתה בת 23 כשהשלימה את הלחנת "Vielle prière bouddhique", אותה כתבה בין 1914 ל-1917 בזמן שהמלחמה העולמית הראשונה התקיימה. היא מתוארת כתפילת תקווה, וניתן להבין זאת בהקשר הכתיבה שלה; בתקופה זו הופקו יצירות אמנות קודרות רבות, אך היו אנשים שהחזיקו ברעיון של שלום לכל האנושות. תפילת התשע דקות הזו בלבד היא הוכחה ברורה לכך שמותה המוקדם של בולאנגר היה אובדן גדול לעולם המוזיקה. הטנור ג'יימס ויי השתלב באופן חלק עם שתי המקהלות ויצר משהו קסום ביצירה זו.

לדברי הסופרו ס מרי איריקסמון, שימנובסקי בחר להשתמש בפולנית – שפת מולדתו – במקום בלטינית ל"Stabat mater" משום שהיא מצליחה לבטא טוב יותר את האבל, ול"לדבר עם העם" בצורה רהוטה ואורגנית יותר. בהתחשב שרוב המוזיקה הקלאסית מלווה במילים באיטלקית, צרפתית או גרמנית, היה מרתק לשמוע עד כמה השפה הפולנית מלודית; בששת התנועות הזמרים הארבעה מופיעים לסירוגין ובשילובים שונים, ויוצרים איזון עדין של הרמוניות לאורך כל היצירה. כל הקומפוזיציה היא שילוב של פאר ואינטימיות, וכך במיוחד בתנועה הרביעית כשהמקהלה והסולנים שרים ללא ליווי התזמורת.

"L'Ascension" של מסייאן הושפעה ישירות מאמונתו הקתולית העמוקה, וסגנון ההלחנה המעורר שלו מבטיח שגם אם עמדתך לגבי דת שונה, תוכל לחוש בכך במוזיקה שלו. עבורי היצירה עוררה אצל הזיכרונות מסרט הפאוול ופרסברגר A Matter of Life and Death, כשגורלו של מפקד הטייסת פיטר קרטר תלוי באחרון – והאם יזכה לעילוי משלו. אף שהחצוצרות בולטות ביצירה זו, הקשתות נעלמות בעדינות לשקט בסופה, וזה מרגש מאוד; הקהל האזין בקשב רב לכל תו, ואיפשר לבאנקרופט להחזיק רגע שקט לפני שהקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות.

בניגוד ליצירה הקודמת, הפואמה הטונלית של שטרוס "מות וטרנספיגורציה" הושפעה מאתאיזם והוקדשה לרגעיו האחרונים של אמן. על אף האפלה הגלומה בה, היצירה מציגה שינויים דרמטיים במצב הרוח, המתארים את הכאב והמחשבות על מה שיבוא, לצד זיכרונות וטובים מהחיים; היצירה הזאת איחדה את כל הערב במבט חדש. לא משנה מהו קוד האמונות שלך, אי אפשר שלא להתרגש מהרגש הטמון ביצירה – וביצוע תזמורת ה-BBC הלאומית של ויילס היה מרהיב, הוכחה לכישרון המוזיקלי שלהם.

ערב של רוחניות, הרהור, ומודעות למוות – אך לא סופיות. פרום מצוין שגרם להרגיש ולקדם מחשבה מעמיקה יותר.

פרומי ה-BBC מתקיימים באולם רויאל אלברט עד 12 בספטמבר

קרדיט צילום: מארק אלן