שפות זמינות
Jess Robinson לא סתם מחקה כוכבות. נדמה שהיא מחזיקה בתוכה סרט הופעות מוזיקלי שלם שלהן.
בקבלת הפנים לקהל מחוץ ל-Assembly George Square Gardens, לבושה בשלל נוצות צהובות וטפטה, נצנצים שחורים ומגפי פלטפורמה מרהיבים בסגנון Elton John, Robinson מבססת מייד את התאטרליות המשועשעת שמלווה את Elton Reimagined לכל אורכו. ברגע שנכנסים פנימה, האמנית המחקה זוכת הפרסים הרבים לא מבזבזת זמן בלהוכיח בדיוק מדוע היא נחשבת לאחת הזמרות המוכשרות ביותר בבריטניה.
בפתיחה עם 'Saturday Night's Alright (for Fighting)', Robinson מסבירה שההצגה היא מכתב אהבה ל-Elton John והפסקול לחייה שלה. מה שבא אחר כך הוא שעה יוצאת דופן שבה השירים של אלטון הופכים לבסיס לאוסף מדהים של קולות, כאשר Robinson מדמה 35 דיוות בסגנונות הייחודיים שלהן.
הרעיון מבריק ומקורי להפליא. Britney Spears לוקחת על עצמה את 'Bennie and the Jets', ולאחר מכן קרב דיוות קולי מפגיש בין Katherine Jenkins, Julie Andrews ו-Ariana Grande, כל אחת מהן ניתנת לזיהוי מיידי למרות שכולן מבצעות את אותו חומר של אלטון. היכולת של Robinson לעבור מיידית בין אישיויות קוליות מנוגדות היא מדהימה, כאשר כל נימה, מבטא והעווית זעירים מוסיפים שכבה נוספת לאשליה.
הקומדיה חדה באותה מידה. Robinson מדגימה את ההבדל בין Björk לגרטה תונברי, ולאחר מכן Alanis Morissette מגיעה עם מפוחית ביד לביצוע 'I Guess That's Why They Call It the Blues'. בילי אייליש הופכת את 'Candle in the Wind', המבוצע למנגינה של 'What Was I Made For?', בעוד Lady Gaga נותנת ל-'Crocodile Rock' מייקאובר תוסס דרך העולמות המוזיקליים של 'Born This Way', 'Abracadabra', 'Shallow' ו-'Bad Romance', לאפקט מדהים.
אך מתחת לברק הטכני מסתתרת חמימות אמיתית. Robinson מדברת בחיבה על סבתה רוזי, פסנתרנית מוכשרת, ועל ההיסטוריה המוזיקלית המשפחתית שסייעה לעצב את הקריירה שלה עצמה. יש תחושה מוחשית שזו אינה רק הזדמנות להפגין רפרטואר קולי מרשים, אלא חגיגה אישית מאוד של המוזיקה והאמנים שהשראתה אותה.
השתתפות הקהל מוסיפה שכבה נוספת של ספונטניות, כאשר Billie Holiday נבחרת לבצע את 'Rocket Man'. אחד השיאים הגדולים ביותר של הערב הוא הביצוע יוצא הדופן של Robinson ל-'Don't Go Breaking My Heart', המועבר דרך קולותיהן של 20 דיוות שונות, לצד מבחר דמויות פוליטיות ומגישות מוכרות מיידית. זהו הישג של תזמון קומי, שליטה קולית וסיבולת של ממש.
יש גם רגעים שקטים יותר. 'Goodbye Yellow Brick Road' מדומיין מחדש דרך Kate Bush ונוף הסאונד של 'Hounds of Love' הוא רדוף ואתרי, ומוכיח שהכישרון של Robinson חורג הרבה מעבר לחיקוי קומי. בקצה השני של הסקאלה, Barbra Streisand משאילה את סגנונה הקולי הבלתי ניתן לטעות ל-'I'm Still Standing' אפי, לפני ש-Robinson מביאה את ההצגה לסיומה בקולה שלה.
המעבר הסופי הזה מרגיש משמעותי. לאחר שעה של חיקוי יוצא דופן, Robinson מזכירה לקהל שמאחורי כל קול, ניצבת זמרת יוצאת דופן בזכות עצמה.
ההישג הטכני הטהור מדהים, אך זו החמימות של Robinson, האינסטינקט הקומי שלה וההנאה המדבקת שלה שהופכים את Elton Reimagined להרבה יותר ממופע חיקויים חכם. הקהל יוצא למסע פינבול מוזיקלי דרך קטלוג היצירות של Elton John, כאשר כל שיר קופץ בצורה בלתי צפויה בין כמה מהקולות המוכרים ביותר בתרבות הפופולרית.
התוצאה מרהיבה, משעשעת ומדהימה של ממש. Jess Robinson לא רק שרה את שיריו של Elton John דרך קולותיהן של הדיוות הגדולות בעולם, היא גם מוכיחה עד כמה יוצא דופן הקול שלה עצמה.
Jess Robinson: Elton Reimagined מוצג ב-Piccolo Tent, Assembly George Square Gardens עד 30 באוגוסט 2026 (למעט 17 באוגוסט) בשעה 19:15 (שעה אחת)
