שפות זמינות
נקודת המוצא של המותחן הפוליטי החדש מאת Torben Betts אינה סבירה במיוחד: עיתונאית ניו יורקית מצליחה בשנות ה-60 שוכרת מטפלת חדשה, ואז גוררת אותה לפרויקט תחקיר מסוכן, שבסופו היא מוצאת את עצמה במצב שבו היא למעשה בת ערובה. למרבה הצער, המשך ההצגה אינו מצליח להשכיח מהקהל את האבסורד שבהנחת היסוד.
העיתונאית המדוברת היא Dorothy Kilgallen (Janie Dee), כתבת פורצת דרך שהטילה ספק בפומבי בנסיבות רציחתו של John F. Kennedy, ומתה בעצמה בנסיבות מסתוריות בגיל 52. בגרסה חופשית זו של האירועים ההיסטוריים, חשדותיה מופנים גם כלפי משפחת Kennedy עצמה, ובפרט כלפי מעורבותם לכאורה של JFK ואחיו Robert במותה של Marilyn Monroe.
בת שיחה של Dorothy היא דמות בדיונית בשם Flo (Gloria Obianyo), צעירה שחורה השואפת להיות עיתונאית ומעריצה את Robert Kennedy. זה כמעט כל מה שאנו למדים עליה לאורך ההצגה. למרות הכימיה החמה בין Dee ל-Obianyo, נראה ש-Flo משמשת רק כלי קיבול לעמדותיה האידאולוגיות של Kilgallen; אנו זוכים להצצה חטופה בלבד למחשבותיה שלה על התנועה המתפתחת לזכויות האזרח.
Flo מתוודעת לחשדותיה של Dorothy, הכותבת עליהם באותה עת ספר, במעין הצגה בתוך הצגה; התפאורה האלגנטית של Lee Newby, הבנויה כבובת מטריושקה, נפתחת וחושפת תמונות מהרומן של Monroe עם Robert Kennedy וממפגשיו של רוצח JFK, לי Harvey Oswald, עם הפשע המאורגן. הבמאי Trevor Nunn מביא עמו את הסגנון הסלוני שאפיין הפקות אחרונות שלו כגון Easy Virtue , כדי להעלות על הבמה את העבר כפי ש-Dorothy מדמיינת אותו: מרוחק ומלאכותי, בתחושה שכולם אומרים בדיוק את השורה הנכונה ברגע הנכון.
הגישה הזאת עובדת במידה מסוימת כשהנושא הוא Oswald (Joseph Potter) ומשחק החתול והעכבר שלו עם בוס המאפיה Carlos Marcello (בהופעה רבת נוכחות של Ferdy Roberts, שעובר במיומנות בין עליזות לאיום). הסצנות הללו מציגות בקצב מחושב תאוריית קונספירציה מרכזית, גם אם הדיאלוג נוטה לעומס של הסברים; אפשר לחוש בידה המכוונת של העיתונאית Dorothy לאורכן.
אולם חולשותיה של Speculations מתגלות כשהעלילה עוברת ל-Marilyn Monroe (בגילומה של Natalie Dunne). סגנון הבימוי המרוחק של Nunn ומשחקה הקריר של Dunne, בהגייה טרנס-אטלנטית, כמעט שאינם מותירים מקום להפריד בין האישה לאגדה או לבחון מי הייתה מעבר לכוכבות הטראגית וליחס הפוגעני שספגה מגברים. כל זה מעלה את השאלה מה התועלת בהחייאה נוספת של Marilyn, החוזרת לאחר מותה על דפוסי הניצול שרדפו אותה בחייה.
גם אם מניחים בצד את מורשתה של Marilyn, Betts לא הצליח ממש להתיר את סבך השאלה מה הוא מבקש לומר כאן. מעבר לקשר למשפחת Kennedy, לא ברור מה משותף לפרשות Monroe ו-Oswald, ומדוע Kilgallen הייתה כותבת ספר על שתיהן. Betts מפנה אצבע מאשימה ומעורפלת לעבר שחיתות ממסדית, על חשבון סיפור בעל היגיון פנימי.
יש כאן גם מסר כלשהו על חשיבותה של עיתונות נוקבת ומאתגרת: בהצגה, עבודתה העיתונאית של Kilgallen מובילה לאיומים על משפחתה ולבסוף לרציחתה. אבל Speculations אינה בטוחה די הצורך במה שהיא רוצה לומר כדי לבחון זאת בעומק המתבקש.
Speculations מוצגת ב-Marylebone Theatre עד 17 בינואר
צילום: Helen Maybanks
