שפות זמינות
ראשית, אני מניח שכדאי לי להתחיל בהצגת עצמי.
שמי טוש ונוגו-מוד, ואני משחק את לולה בימי שני ואולי בעוד כמה פעמים שהנסיבות יאפשרו בהפקה החדשה של המחזמר 'קינקי בוטס' זוכה פרס אוליבייה, טוני וגרמי.
כזה הוא חיי מחליף בווסט אנד, משהו שלמעשה מעולם לא ניסיתי את ידי בזה קודם. בתחילת הקריירה שלי הייתי מחליף ראשון לתפקידים מובילים, בזמן שהופעתי במסלול האנסמבל שלי כל לילה, עד שהתחלתי לגלם תפקידים מובילים בווסט אנד, ומאז זה מה שאני מבלה את רוב הקריירה שלי בעשייה.
"אז למה הצורך במחליף?" אני שומע חלק מכם שואלים. ובכן, התשובה מאוד פשוטה. לטווח ארוך. הן עבור המופע והן עבור המופיע!
מחזות זמר מודרניים נכתבים בצורה כזו שדורשת יותר ויותר מהמופיעים בקול, ברגש ובפיזיות. שמונה הופעות בשבוע. לפעמים פעמיים ביום.
קרדיט צילום: מאט קרוקט
לא אעייף אתכם עם המדע של זה, אבל הקפלים הקוליים האנושיים אינם גדולים יותר מחתיכת הציפורן שלך, וכדי לפגוע בכמה מהתווים שהרבה מהתפקידים דורשים, העניים הקטנים צריכים לפעום מהר יותר מהלב של הזמר.
בקצרה, להחזיק מופע זה קשה, וחלק מהתפקידים קשים יותר להחזקה מאחרים. לולה הוא אחד התפקידים האלו. היא מפלצת! ריקודים מלאים בנעלי עקב, שירת רמות גובה, ולא יורדת מהבמה אלא אם כן זה להחליף לשמלה אחרת. זה הרבה מאוד עבור אדם אחד.
וכאן נכנס לתפקיד המחליף. המחליף מוריד מעט מהלחץ מהאדם שמשחק את התפקיד עיקר השבוע, ונותן לו הזדמנות להתאושש. ומילת המפתח היא: התאוששות.
להופיע במופע כל לילה זה כמו לרוץ מרתון… כל יום… למשך שעתיים. אתם יכולים לדמיין? זה כל כך הרבה לחץ לשים על הגוף, ולחלק את זה בין שני מופיעים לא רק הגיוני מבחינת הלוגיסטיקה, אלא במונחים של רווחת המופיע, זה פשוט מאליו!
קרדיט צילום: יוהאן פרסון
גם, כדאי להזכיר, שני מופיעים יכולים לפנות לשני סוגים שונים של קהל. אולי אחד מהם כוכב טלוויזיה והשני כוכב מחזות זמר… (קריצה קריצה). פתאום, מנקודת מבט של מפיק, כאשר משתמשים בשני מופיעים, אתם מושכים קהל רחב יותר, ועם יותר לחץ על קופות למלא את המספרים שראינו לפני הקורונה, זו הזדמנות שהפקות עשויות להפסיד אם לא ייקחו אותה.
כמו שדורשים יותר מהמופיעים גם על הבמה וגם מחוצה לה, אני חושב שנראה יותר שיתוף עבודה ואני לגמרי בעד זה.
בואו נהיה כנים…
שתי לולה זה הרבה יותר טוב מאחת!
קינקי בוטס הוא בלונדון קולוסיאום עד ה-11 ביולי
