שפות זמינות
המופע היה עדיין בהצגות טרום בכורה כשביצענו את הסקירה.
בכלא, גבר שחור צעיר מספר את סיפורו. טוב עם מספרים, כריזמטי ומונע מאוד על ידי שאיפות, הוא מתאר כיצד עבר מילד קשוח עם אב תובעני בניו יורק לסכום בונוס של מיליון דולר לפני שנמצא מאחורי סורג ובריח. הפרספקטיבה האפלה של קוואז דגרפט על ציפיות משפחתיות ורעב חברתי ממשיכה להתפתח ולהסתבך. התסריט הוא נרטיב חד ואינטנסיבי, זורם בקלות מהומור אל סאטירה. ביצועו של דגרפט מתאים לכך עם שינויים מדויקים בנימה ובשפת הגוף שמאפשרים לו להיכנס ולצאת מהדמויות שהוא מציג בבירור.
כשאנחנו לוקחים את הנתיב הפנורמי להבנת הסיבה שהביאה אותו לכלא, המחזה משליך המון נושאים על הקהל. גזענות, מיזוגניה, פשעים מבוססי שנאה, פער בין דורי, הטרדה מינית ועוד נקודות דיון משמעותיות מתובלות במונולוג שלו. כל רעיון נושא משקל ויש לו השלכה ישירה על הנרטיב. יש הרבה על הפרק ולפעמים זה עלול להיראות מעט מוגזם לרצות לכלול כל כך הרבה נושאים חברתיים בבת אחת. דגרפט ניגש לכל נושא בחן, בונה את טיעוניו בדיוק רב ומונע כל הסבר יתר מיותר.
הוא לא מתעכב, בוחר לסמוך על הקהל שלו שיעשה את הקשרים הנדרשים. זה תלוי בהם למלא את החסר בתת-הטקסט ולהבין מדוע נקודות עלילה מסוימות רלוונטיות לתזה הסופית. זו הימור הכרחי, שיכול להצליח או להיכשל מבחינת היצירה. מצד אחד, הרצה מהירה כזו של כל הדברים הרעים בחברה קפיטוליסטית מוגבלת על ידי אורך המופע; מצד שני, אפשר לומר שדגרפט פשוט החליט שלא להרביץ לקהל את הדברים מוכנים מראש. כך או כך, "In The Black" הוא מופע מצוין. אם לא יותר, הוא מאיר עד כמה דגרפט הוא שחקן מצטיין ורב-גוני.
.jpg?format=auto&width=300)
