ביקורת: BBC PROMS: ברוק לייט נייט, אולם רויאל אלברט

עם הבינה המלאכותית שמנסה להחדיר את עצמה לאמנויות, אין תרסיס טוב יותר מאשר מופע פרום מאוחר בלילה שמציג כמה מהשירים האהובים ביותר מתקופת הרנסאנס המאוחרת והברוקו. הרכב יופיטר של תומאס דאנפורד הוקם בשנת 2018, ולא יכל להיות מתאים יותר להחיות את היצירות הללו, כשהם מחויבים לבצע גם יצירות נדירות וגם מספרים מוכרים מההיסטוריה הרחבה. מלאים בהתלהבות ועם לוט ביד, דאנפורד קבע במהירות את עצמו כמדריך המוזיקלי שלנו לערב.

למרות שהתקהל קהל יחסית גדול באולם רויאל אלברט לאירוע, עם תחילת מופע בשעה 22:15 זה היה קהל נבחר יותר, שהמלא בעיקר את המושבים בקומה התחתונה ובאזור הבור. הרגשתי אמפתיה כלפי כמה מאזינים המפוזרים במושבים במעגל ובמקומות העומדים בגלריה; באמת היה הגיוני להשאיר את הקומות העליונות סגורות, או לפחות לאפשר לכמה שמתקבצים שם להתקרב יותר אל הפעולה. במיוחד כשמדובר בקונצרט שקט ברובו - ההרכב לעיתים נספג במרחב העצום של האולם.

זה היה גם אירוע שדרש תכנון, שכן שעת הסיום המשוערת צוינה כשעה 23:30 אף על פי שמשך התכנית המפורסמת הוא בערך 50 דקות. לדעתי זו הייתה נקודת הזמן האופטימלית לקונצרט שמתחיל מאוחר, כשהעייפות והחרדה לגבי התחבורה מתחילות לתפוס בהמשך הערב.

משך הזמן הנוסף נבע מביצועים של שתי יצירות מקוריות, בנוסף לכיסוי ברוקי של "Hey Jude" לסיום הערב. ההעדפה האישית שלי הייתה להיצמד לתקופת דאולנד ופורצל לאורך כל הקונצרט, ולא לסטות למדורים אחרים – זה מרגיש יותר מתאים לפרום שיתקיים ביום כשיש יותר זמן לשחק איתו. השירים החדשים בוודאות הדגימו את הקשר המוזיקלי בין אז ועכשיו, ואיך זה יכול להיות מוערך בכתיבת שירים מודרנית, אבל אולי זו לא הייתה ההזדמנות המתאימה לכך.

הרכב יופיטר כולל את דאנפורד על הלוט, מלווה בשני כינורות, ויולה, צ'לו, בס כפול, כלי הקשה, וארפשיקורד או אורגן; בביצועים המקוריים הצטרפו סקסופון, חצוצרה ותופים. הזמר הטנור לורנס קילסבי היה אחראי לשירה, לעיתים מלווה על ידי שאר חברי ההרכב. אפשר לצפות לסגנון הקולי של הקבוצה הזו המבצעת את השירים היפים האלה של אהבה ומלנכוליה.

"Lachrimae antiquae" של דאולנד הייתה במיוחד מרגשת באינטימיות שלה, כשהזמר מבקש "זרמו, דמעותיי, נפלו ממעיינותיכם! גולה לנצח, תנו לי להתאבל" – אלו דמעות של ייאוש מוחלט, והשילוב של הלוט והקול מגביר את הרגש הזה. "An Evening Hymn" של פורצל היה שיר מתאים לסיום, כשהזמר מבקש מנוחה פיזית ורוחנית; "הללויה" אחרי "הללויה" מהדהד ברחבי אולם רויאל אלברט וכבש את האווירה של השיר.

רגע נוסף שגרם לעוררות הצמרמורת הגיע מבין שתי היצירות המקוריות הראשונות. דאנפורד חילק את הקהל לארבעה ותפקידים לשירה; בדרך כלל לא מצפים להרבה מהשתתפות הקהל, ולכן שהקבוצה הזאת תעקוב אחרי ההוראות ותסיים את הקונצרט בהרמוניה יפהפה ודעיכה - היה פשוט מרהיב.

האירוע הזה היווה הקדמה מדהימה לעולם יצירותיו של ג'ון דאולנד והנרי פורצל, והיופי של הפרומס הוא שכל אחד יכול לשוב ולשמוע את שידור הרדיו אם הפך לנו מאוחר מדי לישון. אני ממליץ מאוד שתעשו זאת – נצלו מופע של הרכב עולמי שמבצע את מיטב הישגיו, באחד מאולמות הקונצרט המפורסמים בעולם. הפרומס מצליח פעם נוספת.

פרומס ה-BBC מתקיימים באולם רויאל אלברט עד ה-12 בספטמבר

קרדיט צילום: כריס כריסטודולו