בלעדי: שושנה בין מביטה אחורה על זכייתה המהירה בטוני, אומרת ש'THE LOST BOYS' הייתה 'מרפאה'

עברו שש שבועות מאז שושנה בין זכתה בפרס טוני הראשון שלה על תפקידה כלוסי אמרסון במהפנטת ברודווי THE LOST BOYS. בעוד רבים חשבו כי זכייתה בפרס טוני הייתה צריכה לקרות מזמן, השחקנית והזמרת המוערכת לא הייתה בטוחה שזה אכן יקרה.

"אני רגילה להפסיד," בין מספרת בבלעדיות ל-BroadwayWorld. "לנצח זה פשוט לא משהו שקרה לי. זה מעולם לא היה משהו שלי. אז אני תמיד מוכנה להפסיד. למעשה, כשהתחילה [מייגן ת'י סטליון] לפתוח את המעטפה, אמרתי לעצמי, 'זה לא אני.' ואז כשהיא היססה, ידעתי שזה בגלל שהיא לא ידעה איך לבטא את שמי, וחשבתי, 'זה אני'." 

בין, בת 48, תמיד הייתה אישה של דרכה שלה. לאורך השנים, היא נעה בין תיאטרון מוזיקלי למוזיקה הסולו שלה, שלעתים קרובות נוטה לשורשי הנשמה וה-R&B שלה, אך אמרה שהיא בילתה רוב חייה בתחושה שהיא "יותר מדי" וניסתה לעיתים קרובות "להשתנות" כדי למצוא קבלה. 

כשהגיעה לזכייה בטוני, היא כבר הגיעה למקום בחייה שבו לא הייתה זקוקה בהכרח לפרס שיגיד לה משהו על הערך העצמי שלה — זה היה רק קישוט על העוגה. 

"זה הגיע כשהייתי כבר מאמתת את עצמי, וזה הדבר היחיד שחשוב," היא אומרת. "אני מודה שאני נמצאת בנקודה בחיי שבה כלום מבחוץ לא ישפר או יפגע בהרגשתי כלפי עצמי. אני חושבת שמצאתי יציבות שבה אפשר לחגוג אותי, לבקר אותי, לאהוב אותי, לשנוא אותי. אני במרכז שלי, ויש לי את הכיוון אליו אני פונה, וכלום מבחוץ לא ישפיע על זה באמת."

הזכייה "שינתה הכל וכלום באותו הזמן," היא אומרת, ומוסיפה כי זה "מרגיש כמו ניצחון עבור כולנו."

"זה מרגיש כמו ניצחון לכל מי שהרגיש בלתי נראה, בלתי נערך, שהרגיש 'לעזאזל, אני צריכה ליצור את כל ההזדמנויות בעצמי ואף אחד אפילו לא רואה כמה קשה אני עובדת'" מוסיפה בין. "לכן המשכתי לומר, 'אנחנו עשינו את זה.'"

יום הטוני ביום ראשון היה "סערה," אומרת השחקנית, וכינתה אותו "אחת הלילות הטובים ביותר בחיי." אחרי הטקס, חגגה עם צוות ההצגה במסיבת THE LOST BOYS, ומיד לאחר מכן המשיכה ל-Carlyle עד לשעות הקטנות של הלילה. "בשעה מסוימת כשעומדתי ללכת לישון, שלחתי הודעה למשתהף LJ [בנאט], ואמרתי לו, 'אחי, השמש יצאה,'" היא מספרת. "והוא ענה, 'כן, ראיתי את הזריחה במלואה.'"

משיקולים רבים, התפקיד של בין ב-THE LOST BOYS כמעט ולא התממש. חברה ותיקה, קייסי לוי, הייתה אמורה במקור לגלם את תפקיד לוסי לפני שפרשה מההפקה כדי להישאר עם ראגטיים. בין גם אומרת שלא התכוונה לחזור לברודווי כדי לשחק אם ואם להיות בחיקוי במה, אך היה משהו שמשך אותה לפרויקט. 

"THE LOST BOYS הייתה עבורי מרפאה בזמן אישי ומקצועי," בין אומרת, ומוסיפה שדווקא תפקידה כאימם של מייקל וסם, לוסי, פשוט "הרגיש נכון." 

"בשבועיים הראשונים שמתחילה לשיר את החומרים, לא יכולתי לשיר את שיריה של לוסי בלי לבכות," היא מספרת. "'Wild' הוא אחד השירים הגדולים ביותר שנפלה לי הזכות לשיר אי פעם." 

ההופעה הראשונה שלה בחזרה בתיאטרון פאלאס כזוכת פרס טוני הייתה מיוחדת, היא אומרת. הלחץ ירד, העיתונות נגמרה, והיא התמקדה בהצגה. "הייתי בהצגה כשאחרים זכו, וחזרתי לחגוג זאת, אבל מעולם לא עשיתי את זה עבור עצמי," היא אומרת. "זה היה מרגש."

בספטמבר ואוקטובר, בין תיקח הפסקה קצרה מ-THE LOST BOYS כדי לסייר עם אלבומה האחרון, Only Smoke. השילוב בין עבודה בתיאטרון לבין מוזיקה סולו הוא גם מספק וגם מאתגר, היא אומרת, אבל "לא הייתי רוצה את זה אחרת."

"השנה הייתה אמורה להיות מוקדשת לקידום האלבום, ו-THE LOST BOYS הגיע לפתע," בין מסבירה. "ויחשבתי, 'מה אם אני יכולה לעשות את שניהם השנה? מה אם אני אמצא דרך להוביל את ההצלחה הענקית הזו בברודווי וגם להמשיך להעצים את האלבום שלי?'" 

השחקנית מודה שאינה יכולה להופיע בשמונה הצגות בשבוע בלי להרגיש השראה במקומות אחרים. "זה אולי נובע מהתכנות כזה כי הייתי צריכה - במשך זמן רב - ליצור הזדמנויות בעצמי," היא אומרת, ומוסיפה שהמסלול שלה מרגיש "מיוחד במינו." 

"ביליתי שנים רבות בשנאת האופן שבו החיים שלי התפתחו," היא מודה. "אבל עכשיו אני יכולה להסתכל אחורה ולהיות אסירת תודה וגאה." 

בהסתכלות לאחור על עצמה הצעירה, בין אומרת שהיא הייתה פשוט אומרת לה את אותו דבר שאחרים אמרו לה כל חייה: רק תהיי סבלנית. הייתי אומרת לה שהזמן הוא לא מה שהיא חושבת שהוא. והייתי אומרת שזה לא ייראה איך שהיא חושבת שזה ייראה - אבל הטעם יהיה מתוק למדי."

קרדיט צילום: ברוס גליקס

קנה כרטיסים ל The Lost Boys