שפות זמינות
התיאטרון הציבורי ממשיך עם פסטיבל שייקספיר חינם בפארק עם ההצגה 'האגדה של החורף' בתיאטרון דלקורטה בסנטרל פארק. הבמאי הוותיק דניאל סאליבן חזר לדלקורטה עם הפקה נוספת במסגרת הפסטיבל, הפעם ה-12 שלו. ההצגה תימשך עד יום ראשון, 23 באוגוסט. קראו את הביקורות למטה!
תוכלו לצפות בתמונות מההצגה כאן.
הקסט המלא של 'האגדה של החורף' כולל את השכל ביי (אנשים), מרשה סטפני בלייק (פאולינה), טיגל בוג'יר (קמילו), צ'אק קוקופר (הרועה הישן), פיטר דאוסקאליס (מוזיקאי), מת'יו איאבי (מאמיליוס/זמן/אנשים), ראול אספרזה (ליאונטס), איזבלה פרר (פרדיטה), קייטי גריפית' (מופסה/אנשים), אלכס הרננדז (קלומנס/אנשים), מייקל חאליד קרדשה (הרועה הצעיר), דניז קולודיה (אנשים), דניאל קרי (פלוריזל), אוורט לונרגן (אנשים), אובי מרייליס (ארכידמוס/אנשים), ג'ניפר מוגבוק (אמיליה/אנשים), גילברט אוואר (פוליקסנס), ויולטה פיקאי (אנשים), לילי ראבה (הרמיון), ביאנקה רוגוף (אנשים), מאט אי. ראסל (דיון/אנשים), סטיבן סקיבל (אנטיגונוס/אוטוליקוס), מייקל תאן טראן (אנשים), ו-ג'קסון ויטמן (אנשים).
כשהמלך של סיציליה משוכנע שאשתו ההרה בוגדת בו, תינוק המלוכה מוברח לחוף בוהמיה שם רועה זקן מוצא אותה ומעניק לה את השם פרדיטה. שש עשרה שנים לאחר מכן, פרדיטה מתאהבת ברועה צעיר נוסף, דוריקלס, שמתברר כנסיך מוסווה. היושר הוא טיפשות והאהבה האמיתית היא התשובה היחידה בסיפור רומנטי ועטור מסתורין על מרד וגורל.
תום גייר, כלצ'ר סוס: 'האגדה של החורף' היא הצגה מלאה בטרגדיה, טירנות וקומדיה, שבה הדמויות זוכות לגמול (אך לא תמיד אלו שמגיע להם באמת). זאת יצירה מעט מבולגנת, אם להיות כנים, וההפקה הזו מתענגת על הבלגן הזה באופן שגם מרתק וגם מתסכל.
בובי מקגווייר, המבקר של דקה אחת: לא להטעות, למרות הפואטיקה העשירה, הקומדיה הסוערת והרגעים שמרגשים לדמעות, 'האגדה של החורף' היא הצגה מוזרה. למזלנו, כפי שמוצגת כאן, הדבר המוזר ביותר מהעלילה המוזרה הוא עד כמה החברים בקסט מוכשרים בצורה אבסורדית.
שרה הולדרן, וולטשר: ספקנות עדינה אך ניכרת סביב הרעיון המרכזי של הסליחה היא חלק ממה שמחליש את ההפקה כמכלול. יש כאן קור שעל אף הכל זולג גם לסצינות שצריכות להיות מלאות הנאה.
ג'ו דזימיאנוביץ', המדריך לתיאטרון של ניו יורק: למעט חלק אמצעי שמתארך מעבר למצופה, הבמאי דניאל סאליבן משחזר את שייקספיר בפארק ללא בעיות גדולות. בהובלת ראול אספרזה ולילי ראבה, מועמדים לפרס טוני, המופע הישיר והמספק כולל הופעות משכנעות, ויזואליות משמעותית ורגשות עמוקים במשך כמעט 3.5 שעות.
אלכסיס סולוסקי, הניו יורק טיימס: יש גם הנאה, מסוג מריר-מתוק, באופטימיות המדודה ש'האגדה של החורף' מציעה וכזו שפונה כל כך באופן ברור לסאליבן. יש כאן אובדן אמיתי ורומן וכאב שלא ניתן לרפא לחלוטין. אך ההצגה גם מדגישה שהריפוי אפשרי, הגאולה ניתנת למימוש, ומה שאולי נערבב להשפעה על-טבעית הוא למעשה עבודה סבלנית ועקבית של בני אדם. יש כאן תקווה, גם כאשר היא מורגשת כמחוץ להישג יד של ההיגיון או השכל. זה יכול להספיק, לפחות ללילה אחד.
דירוג ממוצע: 72.0%
.png?format=auto&width=365)
