שפות זמינות
סימפוניית האלפים של ריכרד שטראוס, עם חליל הבראס שמופיע מחוץ לבמה והקונפליקטים המלודיים הממריאים, היא האירוע המרכזי בקונצרט הפרומס הזה עם תזמורת הפילהרמונית של לונדון. נושא הערב הוא 'הטבע הפתוח', עם קולות שירת ציפורים, הרוח בין העצים, וההערצה לעולם הטבעי.
ההופעה נפתחת עם היצירה "בין העצים" של קריסטין טיוגרסן - יצירה מרשימה ומאתגרת המשתמשת בכלי הקשה רבים וטריקים בכלי נשיפה, ברס ותזמורת מיתרים כדי להחיות את יערות הנורדיים. צפייה בכל התאמה חדשה של כלים מוכרים הייתה מרתקת.
להמשך מופיעה הסופרן לואיז אלדר, שהפתיעה בלהקת הלילה האחרון של הפרומס בשנת 2025, עם מבחר מתוך "שירי האוברן" של ז'וזף קנטלוב, שנכתבו בין השנים 1923 ל-1955 ומדגישים עניין ארוך טווח בשירי העמים המקומיים באזור.
השירים מושרים באוברגה, ניב של האוקסיטני, נושאם הוא פסטורלי ומelodיהם עמוקים. "ביילרו" הוא אולי המוכר ביותר, אך כולם מאפשרים משחקיות וניסוי לקטע כלי הנשיפה. המעורבות האלעגית של אלדר עם ההפעלות הדמיוניות והרגש העמוק של היצירה מהווה חזרה מבורכת לשירים, שנוגנו בצורה בלתי נשכחת בתוכנית החדשה של הלילה האחרון משנת 2001 לאחר אירועי 9/11.
לאחר ההפסקה, הגיע הזמן לעסוק בפואמה הטונלית של שטראוס ב"סימפוניית האלפים". היצירה החיה הזו דורשת מחויבות עצומה מהתזמורת ב-22 קטעים רצופים - מפנקת, קסומה, מרגשת וסוחפת. התמונות הוויזואליות שהיא מעוררת חזקות כשאנחנו מטפסים מאלפיים מהבסיס לפסגה ואז יורדים חזרה.
עם כנרת, אורגן, טובה, טרומבון, צ'לו ואובואס שתורמים לתמונה, התזמורת, בניצוח מלא אנרגיה של אדוארד גארדנר, מצליחה ללכוד את המורכבות האיטית של העלייה ואת התפקיד הבלתי צפוי של סערה וערפל.
יתכן ש"סימפוניית האלפים" תרגיש לא טיפוסית בהשוואה לחלק מעבודותיו הרועשות של שטראוס, אך הפופולריות שלה במאה ה-21 גדלה והיא הפכה ליצירה מרכזית ברפרטואר. תזמורת הפילהרמונית של לונדון ביצעה אותה בשנה שעברה בלונדון עם גארדנר, ולכבוד ההופעה זכיתי לצפות בחזרות אחר הצהריים, שהדגימו את הטיפול והאמנות שבה התזמורת מתקרבת לבנייתה וביצועה.
קונצרט שמחבר יחד את כל האלמנטים של ישן וחדש, פנים וחוץ, והשאיר את הקהל מחא כפיים ובקשה לעוד.
הפרומס ממשיך באולם רויאל אלברט עד ה-12 בספטמבר
