בלעדי: עם "לא הכלב שלי", אנליסה סקרפאצ'י שוברת את הכללים שלה

בימים אלה, אנליסה סקרפאצ'י עושה הכל. בעידן של ריבוי תחומים, זמרת התיאטרון המוזיקלי לובשת גם היא כובעים רבים; בין אם היא שירה להיטי מחזות זמר בברודווי, כותבת שירי פופ מקוריים או מאמנת את הדור הבא של מופיעים, הכישרונות הרבים שלה — והאהבה למשחק — ניכרים בכל. אך זו לא הייתה החזון המקורי שלה לקריירה באמנות.

"כשהייתי צעירה, אמרתי שלוש דברים: אני לעולם לא אשיר שירי פופ, אני לעולם לא אעסוק בגיטרה, ולעולם לא אכתוב שירים משלי," היא נזכרת, כשהייתה חושבת אז, "'אני זמרת תיאטרון מוזיקלי וזמרות תיאטרון מוזיקלי לא עושות את זה.' אבל האמת היא שזה כל כך לא נכון."

בסרט החדש שלה, "לא הכלב שלי," סקרפאצ'י שמחה לשבור את הכללים שלה. בסצנה מרכזית מאוחרת בסרט המשפחה, סקרפאצ'י מבצעת את "חברים בלתי צפויים," שיר מקורי שכתבה לפרויקט, כאשר היא מצטרפת אליה הגיבורה הצעירה של הסרט, ברידג'. במהלך אירוני, סקרפאצ'י גם מלווה את השירה הכפולה שלהם בגיטרה.

"חובבת מילות שירים," סקרפאצ'י כתבה שירים מאז שהייתה בת 16, אך "לא הכלב שלי" מסמן את הפעם הראשונה שבה כתבה שיר למסך. לאחר שזכתה לתפקיד בלברודווי כידידה היליארד ב"גברת דאוטפייר," סקרפאצ'י הקדישה את השנים האחרונות להמשכת הפיתוח שלה כיוצרת שירים, עם הוצאות מוזיקליות כמו EP משנת 2021 "Pathetic Little Dreamer" וסינגל 2024, "Flashbacks."

"כשהתחלתי לכתוב, פשוט כתבתי את מה שהיה במוחי," היא זוכרת. "במהלך הקורונה באמת התמקצעתי והתחלתי לכתוב. כתבתי כל יום כי פשוט לא היה שום דבר אחר לעשות." עבור "לא הכלב שלי," סקרפאצ'י קיבלה רעיון מהבמאי דני לה גאר, שרצה שיר שיבטא מוזיקלית את נושאי הסרט. עבור סקרפאצ'י, עבודה כזו היא אתגר שונה מלעמוד על בימת ברודווי.

"[הקלטת מוזיקת פופ] זה אתה והמיקרופון," היא מסבירה. "זה לא קשור לפנים שלך, אלא למה שבאמת יוצא ממך... לקחתי הרבה ממה שלמדתי בהקלטת ה-EP שלי ושלבתי את זה לאיך שאני מבצעת היום במחזות זמר כי עולם התיאטרון המוזיקלי משתנה."

סקרפאצ'י הופיעה לראשונה בברודווי בגיל צעיר, כשהDebut שלה היה ב"A Christmas Story: The Musical" ב-2012, לפני שהמשיכה להשתתף ב"Matilda the Musical." לכן, יש לה ניסיון מעשי כשחקנית ילדה, המתמודדת עם העליות והירידות הקשות בתעשיית הבידור. כיום, היא משתמשת ברקע זה לאימון שחקנים צעירים, כולל הכוכבת שלה ריילי פנטינגטון, שמובילה את הסרט כברידג'.

"אני תמיד מתבדחת ואומרת שאני כמו אם ל-20 ילדים כי משחקו כשחקנים שלי כאחים ואחיות, בין אם על הבמה, בסט, בקריאה או בגרסת קונצרט של המחזה," היא אומרת. "אפילו כששיחקתי ב'מטילדה', הייתי הגדולה מבין כל הילדים, אז הם היו מתבדחים ואומרים שאני השומרת החמישית כי תמיד דאגתי שכולם יהיו מסודרים... זה לא היה בגישה פטרנליסטית, אלא כדי לוודא שכולם בסדר ולבדוק מה שלומם. ואני עדיין עושה את זה."

סקרפאצ'י מדברת בהערכה רבה על הכוכבת הצעירה שלה שאיתה היא עובדת מאז נפגשו לראשונה ב-2025. "לעבוד עם ריילי זה כל כך מיוחד כי אני מגיעה מפרספקטיבה שונה של שחקנים אחרים... לא פשוט להיות שחקנית ילדה. זה כיף, אל תטעו, אבל זה בא עם הרבה לחצים מיותרים שאתה אפילו לא מודע אליהם. ולכן אני תמיד בודקת ומסכמת כשהם אפילו לא שמים לב."

מזל שסקרפאצ'י לא הייתה לבד בפרויקט "לא הכלב שלי." ההפקה עצמה שמה דגש על הצרכים של שחקנים צעירים. הסרט מגיע מתוצרת Trash Panda Pictures, אולפן עצמאי חדש מבית לה גאר שמכוון למלא את החלל בשוק הקהל הצעיר. בהתאם לפילוסופיה שלהם, הסרט צולם במודל יום הפקה של שש שעות, המיועד במיוחד לילדים וחיות. כבעלת רקע בתיאטרון, סקרפאצ'י העריכה את הגישה הזו.

"אתה מגיע, מסדר את הסצנה, מבצע את העבודה שלך. לא הייתה המתנה ארוכה לשווא," היא מסבירה. "חשבתי שהדרך שבה דני תכנן את הסט הייתה ייחודית ונפלאה. ועבורי כשחקנית תיאטרון שמתחילה לשחק מול מצלמה, זה היה מאוד מרגיע לדעת."

"לא הכלב שלי" גם איפשר מפגש מחודש מיוחד לסקרפאצ'י מימי הילדות כשחקנית. דן לאוריה, עמו הופיעה ב"A Christmas Story," מופיע בסרט כבעל חנות בשם מר טאקר. למרות שאין להם סצנות משותפות, סקרפאצ'י הגיעה לסט ביום הצילומים שלו כדי לראותו בפעם הראשונה מאז הופעתם בטקס פרסי הטוני ב-2013.

"זה היה סוג של סגירת מעגל בשבילי כי תמיד הערצתי אותו כאדם וכשחקן. היו לו שמות לכולנו בגלל הסצנה מהמערב הפרוע ב' סיפור חג המולד'. הוא קרא לי אייסי אוקלי... כי היה לי הקול הרם ביותר," היא נזכרת. "עד הפעם האחרונה שראה אותי, הייתי אייסי אוקלי הקטנה."

עם חוויות בברודווי, הקלטות מוזיקת פופ ועבודה על המסך, סקרפאצ'י מציינת את סרה באריילס והנפטר גאווין קריל כהשראות אמנותיות. "אמרתי את זה לא פעם, אבל המטרה שלי היא קריירה כמו של סרה באריילס... גאווין היה אור גדול ואני בכלל לא הכרתי אותו טוב." מלבד העבודה המקצועית, הם גם יצרו זיכרון מיוחד מאוד בשבילי, היא מוסיפה: "כשפרסמו ש'גברת דאוטפייר' סוגרת בפעם השלישית, סרה וגאווין עשו סרטון מאחל לי הצלחה ואמרו שהכל יהיה בסדר ... שניהם באמת אמנים מדהימים."

ברגע זה בחייה ובקריירה שלה, סקרפאצ'י מקבלת בהתרגשות את ההזדמנות לעשות דברים רבים, כשהיא רואה את ההיבטים השונים של עבודתה כחלקים שקושרים זה לזה."אם לא הייתי כותבת שירים, המשחק שלי בשירים לא היה כפי שהוא היום. ואם לא הייתי משחקת, הכתיבה שלי לא הייתה מתפתחת כי אני מקשיבה וקוראת הרבה סondheim. הם נמצאים בשיח מתמשך."

שני היבטים של אומנותה — סקרפאצ'י כשחקנית וסקרפאצ'י כיוצרת שירים ומבצעת — יוכלו להתגלות במלואם כשהסרט "לא הכלב שלי" ייפתח בפלטפורמות דיגיטליות ב-11 בספטמבר 2026.