כש-Monica Mason, Antoinette Sibley ו-Anya Sainsbury מספרות כולן עד כמה העריצו וכיבדו אדם מסוים, יש סיכוי של 99.9% שמדובר ב-Ninette de Valois. ל-De Valois אנו חייבים את הבלט הבריטי כפי שאנו מכירים אותו. היא ייסדה את The Royal Ballet School, או גרסה מוקדמת שלו, ב-1926, ומתוכו צמחו שתי להקות: Royal Ballet ו-Birmingham Royal Ballet.
בשנת 2026 מציין בית הספר 100 שנים להיווסדו, ומופעים רבים מוקדשים לציון האירוע. האמנית האורחת הראשית Lauren Cuthbertson והמנהל האמנותי Kevin O'Hare אצרו תוכנית מבריקה וראויה בשם Madam, החוגגת את de Valois ואת שלל הישגיה.
כך כונתה de Valois במסדרונות המקודשים של עולם הבלט, וברור שהייתה אישה מרשימה שהותירה את חותמה. התוכנית חוגגת את הכוריאוגרפיה וכוללת שיחות גלויות לב שהוקלטו מראש. העיסוק בכוריאוגרפיה חשוב, כי בלעדיה, מה היו הרקדנים עושים?! בתחילת דרכה נחשפה de Valois לגדולי יוצרי המחול של המאה ה-20, והדבר בולט במיוחד בחלק של הערב שנקרא ״שישה קטעי סולו מאת מאדאם״.
צילום: Camilla Nervi
האירוע כולו מציף ברגשות, מהסיבות הנכונות, אבל הצגת שש מעבודותיה המגוונות של de Valois זו לצד זו הייתה מהלך גאוני. כך נחשף גם גאונה שלה: יכולתה ליצור עבודה מקורית הספוגה בסגנון ובכוונה. האם כוריאוגרפים אחרים יכולים להציג טווח כזה בשישה קטעי סולו? כמובן, אבל לא רבים, וסביר להניח שרובם יוצרים מן העבר ולא בני זמננו.
קטעי הסולו מציגים את כל מאפייניו של הבלט הבריטי, הן מבחינה טכנית והן מבחינה אמנותית: עבודת רגליים מהירה, דגש על תנועה קרובה לקרקע, עיצוב דמויות, ניסוח תנועתי פיוטי ולכידות עם המוזיקה. כל שש היצירות בוצעו באופן מרהיב, ובהן קטעים מכמה מעבודותיה המוכרות ביותר של de Valois: Job, Checkmate ו-The Rake's Progress.
בחלקים אחרים הוצגו יצירות חדשות בביצוע תלמידי בית הספר ורקדני הלהקה, וכן יצירות מן המורשת שביצעו כוכבי הלהקה הנוכחיים. התוכנית נתנה מקום לבני טיפוחיה של de Valois, בהם Frederick Ashton ו-Kenneth MacMillan, וכן ליוצרי הדור הנוכחי Christopher Wheeldon ו-Wayne McGregor.
אחד משיאי הערב היה ביצועם של Yasmin Naghdi ו-Ryoichi Hirano לפה דה דה המרכזי מתוך Concerto של MacMillan, שהזכיר שוב את כישרונו שאין שני לו. גם Lauren Cuthbertson ו-Lukas B. Brændsrød בלטו ביצירתו החדשה של Wheeldon, Beautiful Shadow. גם כשהוא עובד בסגנון קלאסי יש ל-Wheeldon חדות מודרנית, עם אקורדים מינוריים ואווירת ג'אז, שמייחדת את הסגנון הקלאסי המאופק שלו.
צילום: Camilla Nervi
אני בטוחה שמאדאם צפתה מגן העדן של הבלט, ואני בטוחה שהיא מרוצה. אין להטיל ספק ברמת הריקוד. ולא מדובר רק במבצעים בעלי יכולת גופנית וטכנית מבריקה, אלא באמנים מושלמים במלאכתם — רקדנים חושבים.
הצער היחיד שלי בכל הסיפור הוא ש-de Valois הפסיקה ליצור כוריאוגרפיה כדי לפנות מקום לאחרים. אני יודעת שכאשת חזון היה עליה לקבל את ההחלטה הזאת, אבל כצופה היא מעציבה אותי. היא הייתה כה מקורית ומודרנית, שאי אפשר שלא לתהות לאן עוד הייתה יכולה להגיע. ובכל זאת, בואו נתמקד בהווה, כפי שהיא תמיד הטיפה, ונצפה מגן העדן של הבלט במי שיחגגו ב-2126!
Madam הועלה ב-Royal Ballet and Opera Linbury Theatre ב-3–4 בנובמבר.
צילומים: Camilla Nervi
