יצירותיהם של Edward Elgar ו-William Walton הן מוקד המשיכה העיקרי בקונצרט ה-Prom של הערב, בניצוחו של Vasily Petrenko על Royal Philharmonic Orchestra.
היצירה "Passacaglia" של Anton Welbern פותחת את ערב היצירות הקלאסיות מן המאה ה-20. היא קובעת את הטון לערב של סגנונות מוזיקליים מנוגדים: אוונגרדיים, אקספרסיוניסטיים ומטרידים. באורך של 11 דקות, היא מנת הפתיחה של הסעודה התזמורתית הזאת.
הקונצ'רטו לצ'לו של Elgar, שנכתב זמן קצר אחרי מלחמת העולם הראשונה, כולל רגעים של מלנכוליה עמוקה, רגש נוקב ווירטואוזיות. הצ'לן Pablo Ferrández לוכד את הקלילות והשובבות של היצירה, אך אולי משכנע פחות בקטעים החמים והרגשיים.
הביצוע הזה היה יותר ממקצועי, לצד כלי הקשת המרקיעים, כלי הנשיפה ממתכת התוססים וכלי הנשיפה מעץ הלוחשים, אבל בעיניי הוא לא הגיע לאותה עוצמה סוחפת שגורמת לך כמעט לזנק קדימה במושב.
הקונצ'רטו לצ'לו של Elgar הוא היצירה השלישית בתדירות ביצועיה ב-Proms, והוא נוגן שם לראשונה ב-1936. הוא שר בנוסטלגיה ורוטט מצער, ונותר אחת היצירות היפות ביותר ברפרטואר המוזיקה הקלאסית האנגלית.
יצירתו של William Walton עברה תקופה שבה מבקרים ביטלו אותה כמיושנת ולא רלוונטית, אך עד מותו ב-1983 היא כבר זכתה להערכה מחודשת ולשבחי הביקורת. בעיר הולדתנו המשותפת בצפון אנגליה הוא עדיין נחשב למלחין פיקח וקפדן.
היצירה שלו שאנו שומעים הערב היא "Symphony No 2". היא קצרה יחסית, קצת פחות מחצי שעה על פני שלושה פרקים, ונכתבה 25 שנה אחרי הסימפוניה הראשונה שלו. היא הושפעה מצלילי הג'אז של התקופה שלאחר המלחמה, וכן מיצירתם המודרניסטית של מלחינים מוקדמים יותר כמו Stravinsky.
ככל שהסימפוניה מתקדמת, התזמורת נחלקת לקבוצות קטנות: קטעי סולו לקרן יער, נגיעות של כלי הקשה והופעה של הוויברפון.
תחילה קובע אלגרו מולטו קליל את האווירה — חקירה מתוחה וחרדה של הצליל, המתמזגת בלנטו אסאי החושני ומלא הדמיון. הריזולוטו המסיים מלא בווריאציות קצרות של מחווה והשפעה.
בסיכומו של דבר, קונצרט ה-Prom הזה היה מקצועי ומהנה, אך חסר את הנגיעה המיוחדת שהייתה מרימה אותו אל הדרגה הראשונה.
BBC Proms נמשך ב-Royal Albert Hall עד 12 בספטמבר
קרדיט לצילום: Louise Penn
