ראיון: מרי צימרמן על חזרתה לאוף-ברודוויי כבמאית של GIULIA: מלכת הרעל מפאלרמו

עברו יותר מעשרים שנה מאז שמרי צימרמן ביימה הצגה באוף ברודוויי או ברודוויי. היא ממהרת לציין שהיא הייתה בניו יורק כל הזמן הזה—ביימה מספר אופרות במטרופוליטן אופרה—אבל זה לא מפחית מהמשמעות של חזרתה לאוף ברודוויי כבמאית של ג'ניפר נטלס והמוזיקלית החדשה והנדירה Giulia: The Poison Queen of Palermo, יצירה שהיא מנהלת בה את הבימוי, וזוכת מלגת מקארתור. 

״יש לי שאיפות אמנותיות מאוד גבוהות לכל הצגה שאני עושה, אבל לא גדלתי עם ההשקפה הזו של להימצא כאן״, אמרה הבמאית המבוססת באילינוי, ששייכת לקהילה המקומית כשותפה אמנותית בתיאטרון גודמן, חברה ב-חברת תיאטרון Lookingglass ופרופסור ללימודי ביצוע באוניברסיטת נורת'ווסטרן. ״אני מאוד אוהבת לעבוד בניו יורק, זה באמת כיף. אבל הבית שלי הוא הבית שלי, ואני מאוד מושרשת שם. קשה לדבר על זה כי לא רוצה לפגוע בניו יורקים ברמיזה שאולי לא כל אדם בעולם יהרוג את עצמו אם לא יוכל לממש את חייו האמנותיים כאן. אבל זה לא היה חלק מהמשוואה עבורי.״

עם זאת, אין ספק שצימרמן מצליחה לעשות רעש כשמה היא נמצאת כאן. היא אחת משש נשים בלבד שזכו בפרס טוני לבימוי הטוב ביותר של מחזה, וזכתה בכך על הבכורה שלה ברודוויי, Metamorphoses. צימרמן עצמה התאימה למחזה את המיתולוגיות של אוביד, שהועלו בעיקר בתוך בריכה. לאחר ריצה מוצלחת באוף ברודוויי, המחזה עבר לרודוויי בשנת 2002. כשההצגה נסגרה ב-2003, היא החזירה 140% מההשקעה. המחזה ממשיך להיות מוצג ברחבי העולם. 

צימרמן מוכרת במיוחד בזכות עיבודים של טקסטים קלאסיים כמו Metamorphoses, אותה תיארה כ״הלב״ של עבודתה. זמן קצר לאחר שהמחזה נסגר ברודוויי, חזרה לאוף ברודוויי עם The Notebooks of Leonardo da Vinci, עיבוד לתיאטרוני של מכתביו של המדען, הממציא והאמן האיטלקי האגדי. האופרות המאוחרות שלה לא הוצגו בעיר, אך כוללות את The Matchbox Magic Flute, The Steadfast Tin Soldier, Treasure Island, The Jungle Book (עיבוד לסרט דיסני ולסיפור המקורי), The White Snake ו-Argonautika. (יש לציין שנקנסה בכמה קרדיטים בניו יורק לפני Metamorphoses, כמו עיבוד ל-Arabian Nights עבור Manhattan Theatre Club.)

״הרבה מהיצירות הישנות האלה שאני עושה, אין כאן קונספירציה של מורי אנגלית ששומרים עליהן,״ אמרה. ״אם הן היו משמימות, אם לא היה להן מה לומר לנו, הן היו נעלמות אל השכחה. אבל הן עוסקות בנושאים שלא משתנים, כלומר שכולנו צריכים למות, שהחיים שלנו לא בשליטה מלאה שלנו, שיכולים לקרות תאונות, דברים קורים ושינוי מוכרח הוא חלק מהחיים - זה בדיוק מה ש-Metamorphoses עוסקת בו. הן מדברות אלינו לנצח.״

רבים מעבודותיה נעשות עם צוות העיצוב מ-Metamorphoses: מעצב התפאורה דניאל אוסטלינג, מעצבת התלבושות מארה בלומנפלד ומעצב התאורה ט. ג'יי. גערקסנס. לכן, לרוב העבודות יש מראה ייחודי - יופי אוורירי המושתת על עיבודים מסורתיים. 

אוסטלינג וגערקסנס חוזרים גם בשביל Giulia. כל השלושה עבדו על מוזיקליים מסורתיים קודמים של צימרמן שראיתי - The Jungle Book ו-Guys and Dolls. 

כשמנהלת הפקות שאינן שלה, צימרמן אמרה שהיא חייבת להימשך קודם כל למקור החומר. 

״אנשים לא ממש יודעים את זה, אבל אם רוצים שאביים מחזה, פשוט כדאי להציע לי מחזה מעניין,״ היא אמרה.

אבל אחרי ההצעה, היא שואפת להביא איתה את הצוות שלה, כולל המעצבויות איתם היא עובדת וכן (אם כי לא רלוונטי ל-Giulia) שחקנים שהיא מביאה מרכבי ההרכב שלה. היא גם מחפשת אתגר. צימרמן אוהבת להיבחן. כשהתבקשה לתאר את האתגר עם Giulia, היא דיברה על התהליך של ההכנה לפרודוקציה הזו.

צימרמן הצטרפה לפרויקט Giulia קצת יותר משנה לפני. נטלס, שגם משחקת במחזה, עבדה על המוזיקל במשך שנים רבות—גם בוצעו על הבמה ניסויים בפיתוח עם במאי אחר. אך היה עוד הרבה עבודה להמשיך.

״ג'ן הייתה עם כמה גרסאות לטקסט ועם מוזיקה רבה מדי כדי להתאים לערב אחד,״ הסבירה צימרמן. ״העבודה המשותפת איתה על זה הייתה אתגר והנאה בלתי צפויה. לא ידעתי איך זה יעבוד לעבוד על טקסט של מישהו אחר ולעזור לו לזקק אותו או משהו כזה. פשוט מעולם לא שיחקתי את התפקיד הזה לפני כן. לא הייתי מנחשת שגם הייתי אוהבת את זה – והגעתי לאהוב את זה מאוד.״

ההכנה כללה גם נסיעה לפאלרמו. צימרמן ידועה ברצונה להיטמע בתרבות מסוימת לפני השקת הצגה. נסיעותיה כללו את הודו עבור The Jungle Book וסקוטלנד עבור האופרה Lucia di Lammermoor. 

״במצבה האחרון, אלה יהיו חלק מזיכרונותיי המאושרים ביותר,״ אמרה. ״אנחנו נפגשים כמעט כל הזמן, כמו אם אנחו מדברים על זה ספציפית 24 שעות ביממה. זה כמו פגישה ממושכת על המחזה. זה היה שווה את המאמץ, בכל הרמות.״

בפאלרמו, הופתעה לראות כמה כנסיות יש בעיר. היא שיתפה בשיחה שההצגה ״עוסקת רבות בכנסייה הקתולית ובדרכיה הפטריארכליות והדומיננטיות בעבר״, וראיית ריבוי הכנסיות הייתה ״הוכחה מוחלטת״ להשפעת הכנסייה הקתולית באזור. 

״הייתה שם כנסייה מאוד חשוכה,״ סיפרה. ״הייתה שם תמונה גדולה של סנט ג'רום. ויש דמות קרדינלה במחזה שהיא מאוד חשובה והוא נראה כמותו. חשבתי שזה אולי סנט ג'רום בגלל האריה, אבל האריה נראה מרושע מאוד, לא כפי שמציירים אותו בדרך כלל. הוא נראה שטני מאוד. וככה המצאתי את דמות השטן הקטן, שרודף את ההצגה. זה היה אחד המקומות החשובים שהיינו בהם. כל הטיול ההוא מרוכז שם בעצם.״ 

לגבי ההפקה עצמה, צימרמן אמרה לא פעם שככל שהיא מזדקנת, תהליך ההפקה הופך לעייפות גדולה יותר, אך היא עדיין אוהבת את זה. ביום החזרה הראשונה היא יצאה לטיימס סקוור—הם חזרו ב-New 42 Studios—והחום והרעש גרמו לה לתהות מדוע עזבה את פרבר ירוק ופסטורלי ואת כלבה, אך כל ספק נעלם מהר כשהתחילה לעבוד עם ההרכב. כהרגלה, היא ביימה במהירות בפחות משבועיים, והשאר נקבע מעל לכך. היא נתנה להם את הבסיס הם בנו משם. 

״יש אנשים בהרכב הזה שפשוט תענוג לעבוד איתם, וג'ניפר היא אחת מהם,״ היא התלהבה. ״הם פשוט כל כך יצירתיים ואוהבים את הצורה של התיאטרון עצמו. נהנינו מאוד. ההצגה מתארת סיפור כוח, רצח ובגידה וזה נכון, אבל יש בה הומור. יש בה בימוי תוסס; היא רחוקה מהיותה עמומה. אני חושבת שאנשים יהנו ממנה.״

Giulia יוצאת ב-PAC ניו יורק עד ה-2 באוגוסט.

קנה כרטיסים ל Giulia: The Poison Queen of Palermo