תיאטרון הוא לרוב במשמעותי ביותר שלו כשהוא נובע ממקום של אמת. The Real Kyle McCarren הוא עדות לכך, והוא מהפך אבל אישי למחזמר חדש, עדין, משעשע ומרגש עמוקות, שחוגג חברות, משפחה ואת הדרכים יוצאות הדופן שבהן מוזיקה יכולה לחבר בין אנשים.
נכתב ומבוצע על ידי Andy Roninson, המחזמר נפתח בעובדה המצמררת של מותו של קייל בגיל 21 בלבד. אך זהו אינו סיפור שמתעניין רק באבל. במקום זאת, הוא בוחן מה קורה לאחר מכן, כשאלה שנותרו מאחור מנסים להבין את האדם שאיבדו, ובכך, מגלים חלקים בעצמם שלא חקרו קודם לכן.
Andy Roninson, המגלם את עצמו, נזכר בעצמו כ"חנון בודד, גיק פסנתר עם תספורת גרועה ומכנסי דגמ"ח", שעבורו המוזיקה היוותה דרך להתחבר לעולם. חברותו עם קייל נוצרה מתוך אותה שפה מוזיקלית משותפת, כששניהם מצאו תחושת אחדות בניגון תווים יחד. זהו יסוד מרגש לסיפור שמבין כי חברות אינה צריכה להיות פשוטה כדי להיות עמוקה.
קרדיט תמונה: Natalie Powers
קייל עצמו אינו קדוש. הוא יכול היה להיות פרובוקטיבי, נמצא לעתים קרובות בצרות בבית הספר, אך הוא היה גם מישהו שהיה אהוב עמוקות. בשבוע שסבב את הלווייתו, אנדי מתחיל לגלות לכמה חיים קייל נגע. המפגשים שלו עם חבריו של קייל ועם משפחתו האירית-אמריקאית העליזה חושפים חמימות ופתיחות שתופסות אותו בהתחלה במפתיע.
קהילה זו הופכת למרכז המסע הרגשי של המחזמר. מעשה חסד בלתי צפוי מוביל את אנדי להתקבל לעומק יותר בתוך חגיגות חייו של קייל, ומחייב אותו להתמודד עם הרגשות המורכבים שלו לגבי מי באמת הבין את חברו. חוסר הנוחות שלו לגבי הבחירה של אמו של קייל בחברו מהאוניברסיטה, ליאם, לשאת את דברי ההספד, מוביל לבחינה של ביטחון עצמי והוקרה.
The Real Kyle McCarren מכיר בכך שאבל הוא דבר קהילתי. זהו דבר שניתן לחלוק, ובחלוקתו, אולי הופך לקל יותר לשאת. הפרטיטורה חיונית לסיפור הזה. המוזיקה אינה אף פעם רק קישוט, אלא השפה שבאמצעותה אנדי מעבד חוויות שמילים בלבד אינן מספיקות לביטויין. המחזה עובר בביטחון בין סטיילים מוזיקליים, הומור ורגעים של פגיעות מרשימה, ויוצר זהות מוזיקלית מובחנת שמרגישה מושרשת בחוויותיו של היוצר עצמו.
קרדיט תמונה: Natalie Powers
אחד הרגעים היפים ביותר מגיע עם הביצועים הווקאליים יוצאי הדופן של הרכב התמיכה. ביצועה של Sarah Coffey בתפקיד Justine בשיר "The Last Snow" הוא שיר שמצליח ללכוד את יכולתו של המחזה להשתיק לפתע את החדר ולאפשר לליבו הרגשי לדבר בעד עצמו. בנוסף, הביצוע הווקאלי של Vincent Jamal Hooper בתפקיד ליאם הוא בטוח בעצמו ומרתק, ו-Jaygee Macapugay מצוינת בתפקיד סיובהאן, האם התכליתית והתומכת.
הרכב השחקנים מביא חמימות ואנרגיה משמעותיות להפקה, בעוד Sean McVerry מעניק לקייל נוכחות ברורה, שמבטיחה שהוא מרגיש כיותר מזיכרון. יש ספונטניות מקסימה בסטינג המוזיקלי החי, כשהמבצעים והמוזיקאים יוצרים תחושה שהקהל מוזמן לתוך משהו אינטימי ואישי מאוד.
החוסן של אנדי מאפשר לו לעמוד בסערה, לאמץ את האהבה שמסביבו ולחלוק את האבל על אובדן חברו, במקום לנסות לשאת אותו לבדו. מסע זה הוא שמעניק ל-The Real Kyle McCarren את עוצמתו הרגשית הרבה.
.jpg)
קרדיט תמונה: Natalie Powers
יש משהו נוגע ללב במיוחד בצפייה במחזמר על חיים צעירים שהסתיימו מוקדם מכפי שהיה צריך, כשהוא מבוצע בשמחה כזו. זוהי יצירה על מוות שנחושה, בבסיסה, לחגוג את החיים.
The Real Kyle McCarren הוא משעשע, כן ומוזיקלית מוצלח, אך חוזקו הגדול ביותר הוא כנותו. הוא מבין שלזכור מישהו אינו רק לשמר מי שהיה, אלא להכיר בסימן שהוא הטביע בכל מי שהיה בר מזל להכיר אותו. זהו סיפור אישי עמוקות שהופך למשהו אוניברסלי ומרגש.
The Real Kyle McCarren מוצג ב-Pleasance Courtyard, Forth עד ל-30 באוגוסט, בשעה 13:50
קרדיט תמונות: Natalie Powers
.png?format=auto&width=365)
