שפות זמינות
הביקורות נכנסו על ההחזרה הראשונה לברודווי של ״Proof״, המחזה זוכה הטוני והפוליצר של דייויד אוברן. ההפקה המוגבלת ל-16 שבועות, בבימויו של תומאס קייל, מתבצעת כעת בתיאטרון בות'. קבלו את כל התגובות של המבקרים בסקירת הביקורות שלנו!
ג'ונתן מנדל, תיאטרון ניו יורק: תכונה מוזרה של הבמה היא התמורה האחורית המסורתית אשר במהלך חילופי הסצנות פתאום מסומנת באורות ההולכים על גבי שביל מלבני - חלונות, דלתות וכו'. זה יכול להיות ניסיון לעורר תחושה טכנולוגית מודרנית (כמו בעיצוב המחזה האחרון "Data"), ובכך לתת להפקה תחושה יותר עכשווית. אבל זה הליהוק שעוזר להביא את "Proof" לעדכניות אמיתית. מאז הריצת ההתחלה של המחזה, נעשינו יותר מודעים לחלוצים אמיתיים בחיים, כמו בספר וסרט משנת 2016 "Hidden Figures", המבוסס על הסיפור האמיתי של הישגים וקשיים שחוותה קתרין ג'ונסון, מתמטיקאית, ושתי שותפותיה, כולן נשים שחורות, שעבדו ב-NASA. כדאי להזכיר, שאם יש דבר כזה כמו מתמטיקאי מפורסם בימינו (בחיים, להבדיל למשל מפיתגורס או אוקליד או אייזק ניוטון) יהיה זה טרנס טאו, אזרח אמריקני במקור מהגרים סינים באוסטרליה, שהוא פרופסור ב-UCLA.
תום גייר, Culture Sauce: איו אודיבירי ודון צ'ידל הם שניים מהמובילים שלנו במסך, מקרינים אינטיליגנציה ונעימות שצריכים לשרת אותם בצורה טובה בהחזרה הראשונה לברודווי של הדרמה זוכת הפוליצר משנת 2000 של דייויד אוברן, Proof. הם משחקים אב ובתו המקושרים יחד באהבה למתמטיקה מתקדמת, קשר שמתחדד כאשר קתרין של אודיבירי דוחה את לימודיה בקולג' כדי לטפל באביה הפרופסור של צ'ידל במהלך שנותיו האחרונות הקשות. ובכל זאת, ההפקה של תומאס קייל מרגישה יותר מחייבת מאשר מעמיקה, תרגול מוזר ובלתי נאות במלודרמה שמחזיקה את הרגשות כאילו מתארגנות לקראת חורף קר בשיקגו.
אדם פלדמן, Time Out New York: לכולם יש רגעים, אבל השוויון מופר והקצב מאחר כאשר קלייר לא על הבמה. הייתי רוצה לראות את Proof בשלב מאוחר יותר בהרצה, כשאודיבירי תרגיש בטוחה יותר בתפקיד שלה וההפקה תקבל זמן להתגבר על הבזקים, ההערכות, הנקודות בהן ניתן לראות את התפירות. זה מגיע לאן שצריך להגיע; מה שחסר לו, לפחות לעת עתה, זה חן.
דירוג ממוצע:
66.7%
.jpg?format=auto&width=365)
